מחאת הטייסים נגד ההפיכה המשטרית מהווה עד היום את אחד משיאי המחאה. סוג של דיל-ברייקר עבור מדינה שרואה בכשירות המבצעית של חיל האוויר, את אחד מסמלי ההרתעה המובהקים שלה. מאות טייסים, שהודיעו במרץ החולף, שיפסיקו להתנדב לשירות מילואים אם החקיקה תעבור, יצרו לחץ כבד, וגרמו לשר הביטחון יואב גלנט לצאת בהצהרה פומבית (שכמעט עלתה לו בפיטוריו) על סכנה מוחשית לביטחון המדינה. לטייסים הצטרפו מילואימניקים מעשרות יחידות לוחמות אחרות בצה"ל, לרבות היחידות המיוחדות וגופי המודיעין הרגישים ביותר. 

אלא שלמאבק הזה יש גם מחיר בלתי צפוי של הפיכת האפשרות שלא לשרת בצבא ללגיטימית יותר בקרב בני נוער. אמנם מדובר בדור שלפחות חלקו כבר מתקשה לראות בשירות הצבאי פרה קדושה, אולם ללגיטימציה שמגיעה מלוחמים בעלי זכויות, פוליטיקאים ומובילי דעת קהל, עדיין יש משקל רב. "אנחנו לא נקבל יותר פקודות מכם, אלה שלא משרתים בצבא של דיקטטורה, הם לא משתמטים, הם גיבורים", קרא פרופ' יובל נח הררי בנאומו בקפלן במוצ"ש האחרון.

מחאת הטייסים, לצד שלל עצומות המילואימניקים ביחידות אחרות, הן יותר בגדר אקדח המונח על השולחן בשלב זה. במבצעים הצבאיים האחרונים בעזה ובג'נין, לא דווח על היעדרות מצד צוותי האוויר או כל יחידה אחרת, אבל המסר מחלחל. עוד שורת לבנים בחומת צבא העם קרסה בחודשים שחלפו מאז הציג יריב לוין בינואר את תוכניתו המשפטית.

במבצעים הצבאיים האחרונים בעזה ובג'נין, לא דווח על היעדרות מצד צוותי האוויר או כל יחידה אחרת, אבל המסר מחלחל. עוד שורת לבנים בחומת צבא העם קרסה בחודשים שחלפו מאז הציג יריב לוין בינואר את תוכניתו המשפטית

התהליכים הללו לא התרחשו בוואקום אלא על על רקע אחוזי גיוס מכלל המחזור שצנחו לאורך העשורים האחרונים. "הסיכוי של בני 18 במדינת ישראל לשרת בצבא נמוך מחמישים אחוז וזה רק הולך ויורד", אמר לשומרים קצין בכיר במילואים, שהיה אחראי על התוויית המדיניות בעשור האחרון. "המעמד של צה"ל נחלש לאורך השנים, והמחאה היא הקש ששבר את גב הגמל. בראייה אסטרטגית ארוכת טווח, המחאה שמה סוף לצה"ל במתכונתו הנוכחית, כצבא העם. זה רק עניין של זמן, 10-15 שנה אולי פחות, עד שצה"ל יהפוך לצבא מקצועי (הכוונה ללא גיוס חובה. ח"ש). זה קורה בגלל הדמוגרפיה ובגלל הטרנדים באוכלוסיה שכן מתגייסת, שחלקה כבר לא רואה בשירות קרבי סמל סטטוס כמו פעם. גם לחרדים יהיה נוח שההשוואה אליהם כמי שאינם משרתים - תיפסק".

מה האלמנטים במחאה שהשפיעו? 

"האיום בהפיכה המשפטית יחד עם חוק הגיוס (הכוונה להסדרת אי גיוסם של חרדים. ח"ש) שעל הפרק, הביאו להבנה שמי ששולט, ומי שקובע איפה ומתי נלחם, הם אנשים שחלק לא מבוטל מהם לא משרתים. ההבנה הזו לא התחילה כמובן עם המחאה, אבל בעידן שבו הרוב לא מתגייס, אלה שהתגייסו עדיין הרגישו שהם עושים שירות חשוב למדינה. כשהם רואים שהמדינה, לשיטתם, מפרה את החוזה איתם, הם פחות יבואו".

ואלה הקבוצות המבוססות יותר בחברה הישראלית.

"נכון, השכבות המוחלשות ימשיכו להתגייס וללכת לקרבי, כי מבחינתן זו הדרך למוביליות חברתית. ככה הן עושות את דרכן למיינסטרים, כשגם השכר שמקבלים הלוחמים יכול להיות משמעותי מבחינתן. לפי המתווה שהתגבש (כחלק מהדיון על חוק הגיוס) שכר הלוחמים יגיע לששת אלפים שקל בחודשים האחרונים לשירות, כשמענק השחרור (שכולל את הפיקדון האישי) עומד על 30 אלף שקל. למי שלא מגיע משכבה מבוססת, זה שיקול רציני". 

"הסיכוי של בני 18 במדינת ישראל לשרת בצבא נמוך מחמישים אחוז וזה רק הולך ויורד", אומר קצין בכיר במילואים, שהיה אחראי על התוויית המדיניות בעשור האחרון. "המעמד של צה"ל כבר שנים הולך ונחלש, והמחאה היא הקש ששבר את גב הגמל. זה רק עניין של זמן, 10-15 שנה אולי פחות, עד שצה"ל יהפוך לצבא שכיר"

"הצבא מפחד מהצל של עצמו"

ההשפעה של המחאה ושל התנהלות הממשלה מול חיילי הסדיר והמועמדים לגיוס, אינה נמצאת בשיח הציבורי וכנראה לא במקרה. המדיניות הצה"לית בשנים האחרונות גורסת שעדיף לדכא את התופעה כשהיא קטנה ולא לנפח אותה לכדי משבר שהיה קשה להתמודד עימו. ברוח זו, צה"ל מקפיד לשמור על עמימות בנוגע למספרים ולמדיניות הפטורים שלו, באופן שמקשה על הבנת התמונה המלאה. דובר צה"ל לא השיב לשאלות שומרים באשר למספר הבקשות לפטור משירות צבאי שהתקבלו במחצית הראשונה של 2023 (תקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית), לבקשות שהתקבלו ב-2022, או למספר הפניות שהוגשו לוועדת המצפון של צה"ל. 

"הצבא מפחד מהצל של עצמו", מסביר גורם צבאי שמכיר את הדיונים שהתקיימו בעבר בנושא. "במקום להתמודד פומבית עם הנתונים, הוא מעדיף להסתיר אותם, מחשש שהצבא יראה לא מקצועי או שיטענו כלפיו שהוא לא מטפל בסירוב כמו שצריך".

מדיניות היעדר השקיפות הזאת ארוכת שנים. בקשת חופש מידע שהגישה רשת "מסרבות" באמצעות התנועה לחופש המידע, כדי לקבל מידע על עבודת הוועדה הבוחנת בקשות לקבלת פטור משירות צבאי מטעמי מצפון, הצריכה עתירה לבית המשפט, כדי שהצבא יספק נוהל עבודה ונתונים. וגם אז מסר צה"ל, כי מדובר במידע חלקי, כיוון ש"הנתונים מתבססים על תיקים פיזיים ורישום ידני". (ראו מסמך).

מדוע זה צריך להתנהל באופן ידני כשמדובר בשנים 2015-2021, ובפרט כאשר הזנת פרטיהם של המועמדים לגיוס, כמו גם הפרוטוקולים של הוועדות ממוחשבים? ההערכה היא שהצבא מנסה להשאיר את הוועדה חצי עלומה, ולכן גם לא מפרסם בצורה מסודרת כיצד אפשר לפנות אליה, כמו שהוא עושה בנושאים אחרים כמו למשל הטרדות מיניות. גם לפניית שומרים בנושא זה לא השיב דובר צה"ל. 

דובר צה"ל לא השיב לשאלות שומרים באשר למספר הבקשות לפטור משירות צבאי שהתקבלו במחצית הראשונה של 2023, לבקשות שהתקבלו ב-2022, או למספר הפניות שהוגשו לוועדת המצפון של צה"ל. "הצבא מפחד מהצל של עצמו", מסביר גורם צבאי. "במקום להתמודד פומבית עם הנתונים, הוא מעדיף להסתיר אותם"

"אין לאף אחד מספרים", אומר דוד זונשיין, ממקימי תנועת "אומץ לסרב", שאיגדה מאות חיילי מילואים, שסירבו לשרת בשטחים מטעמי מצפון בראשית שנות האלפיים. לדבריו, "הצבא לא משחרר נתונים, כי זו פדיחה. הם יגידו שאם תדעי כמה לא מתגייסים ומאיזו סיבה, תוכלי להסיק כמה כן מתגייסים - וזה סוד צבאי. כלומר הכל טוב, אנחנו מסתדרים גם ככה, אבל שלא ידעו, כי זה פוגע בהרתעה. הרבה יותר נחמד לספר שמתיכון כצנלסון השנה יש 19 טייסים ולעשות על זה כתבת אמצע בידיעות, מאשר לדווח על אנשים שמסרבים לשרת".

אתה חושב שחוסר הנחת מהמתרחש בשטחים משחק בישראל 2023 כזה תפקיד?

"אני מסתכל על הדור של הבת שלי ורואה שעניין השטחים הוא ברקע, אבל מאוד לא דומיננטי. הם לא אומרים, 'אוי ישלחו אותי לשטחים למשימות שיטור', 'אוי ישלחו אותי ל-8200 לעקוב אחרי גייז פלסטינים כדי להפוך אותם למשת"פים'. אלא שיש איזו התרחקות מהצבא בכלל. כשאני התגייסתי, ואני בן חמישים, אז כולם התגייסו. היום זה כבר לא ככה. השירות הצבאי איבד מהיוקרה שלו. יש את אלה שיכולים לוותר על הצבא ולאיים בזה, ויש את מי שפחות יכול, כי הצבא מהווה אפשרות לניוד כלכלי-חברתי עבורו. 

"גם אצל אנשי הרפואה (שחתומים על חוות הדעת של מי שמבקש פטור) חל שינוי במהלך השנים. אם פעם הם הפגינו נאמנות עיוורת למדינה, היום הם שמים את הנאמנות לפציינט במרכז, ולכן אני שומע על יותר פסיכיאטרים שמבינים שיש אנשים שלא נכון יהיה להם להתגייס".

"הצבא לא משחרר נתונים, כי זו פדיחה", אומר דוד זונשטיין מ"אומץ לסרב". "הם יגידו שאם תדעי כמה לא מתגייסים ומאיזו סיבה, תוכלי להסיק כמה כן מתגייסים - וזה סוד צבאי. הרבה יותר נחמד לספר שמתיכון כצנלסון השנה יש 19 טייסים ולעשות על זה כתבת אמצע בידיעות, מאשר לדווח על אנשים שמסרבים לשרת"

עלייה של 40 אחוז בכמות הפניות להשתחרר

ליקוט נתונים עצמאי שביצע שומרים, מראה שהמחאה נותנת את אותותיה גם בשירות הסדיר. עורכת דין שעובדת מול הצבא מדווחת על עלייה דרמטית במספר הבקשות להסדרת מעמדם של בני מהגרים, ובמילים אחרות חלה עלייה משמעותית במספר המשפחות שעזבו את הארץ ומבקשות לוודא שילדם לא יקרא לשרת בבוא העת. 

עורך דין אחר מספר לשומרים, ש"התקשר מילואימניק לבקש פטור ממילואים מסיבות אידיאולוגיות, שזה אמנם רק אחד, אבל בשנים עברו, זה לא קרה בכלל. אמרתי לו שאני לא עוסק בזה, אבל אם הוא חכם, הוא יחזור אלי רק עם עילה אחרת - פיזית או נפשית". 

עורכי הדין הפרטיים לא ששים להתהדר בלקוחות שמבקשים פטור מ"סיבות פוליטיות". בשביל זה קיימים ארגונים כמו "מסרבות" ועמותת "פרופיל חדש". זה האחרון, הוא גוף אנטי מיליטריסטי שמסייע למי שמעוניין להשתחרר מצה"ל משלל סיבות, לאו דווקא אידיאולוגיות. גם בארגון סירבו לחשוף מספרים, אבל אישרו כי בחצי השנה הראשונה של 2023 חלה עלייה של 40 אחוז בכמות הפניות אליו בהשוואה לתקופות מקבילות בשנים קודמות. כשבעבר נאמד מספר הפניות במאות בפרק הזמן המקביל. 

גם ב"מסרבות", שמציע תמיכה בסרבנות אידיאולוגית, מתארים עלייה גדולה במספר הפניות של חיילים אליהם. "יש קפיצה של מאות אחוזים במספר הפניות אלינו מאז פריצת המחאה, בעיקר מאז גל האיומים בסרבנות אצל אנשי מילואים", אומרת היועצת המשפטית של הארגון, עו"ד נועה לוי. "מנקודת המבט שלנו זה היה רגע מכריע. ברגע שקצינים בכירים הודיעו שהם מתכוונים לסרב, החל גל פניות של חיילים בסדיר. חיילים, שהיה נראה להם לא לגיטימי עד בלתי אפשרי לעשות צעד כזה, וההצהרות פתחו להם את הדלת. עכשיו מותר. אנחנו כבר לא נחשב בוגדים באומה. רואים את זה גם בפעילות הציבורית שלנו. אם בעבר הרגשנו דחייה מכל עבר. כיום יש דיבור יותר חיובי. גם בקפלן שזה מבחינתנו מבחן המיינסטרים".

עו"ד נועה לוי: "יש קפיצה של מאות אחוזים במספר הפניות אלינו מאז פריצת המחאה, בעיקר מאז גל האיומים בסרבנות אצל אנשי מילואים"

בכמה פניות של חיילים בסדיר מדובר? 

"פעם פנו אלינו שלושה חיילים בעשור, היום יש שלושה בחודש. בעצם ביוני כבר היו חמישה. צריך לזכור שאנחנו נתפסים כשמאל רדיקלי, והרבה צעירים בוחרים דרכים עוקפות אידיאולוגיה, כדי לא לשרת. כך שהטיפול שלנו הוא במספרים קטנים - ועדיין אנחנו מרגישים שינוי".
מי החיילים שפונים?

"מכל מיני מקומות ודרגות. מ"כית שאחראית על עצורים ומגיעה לעתים לשטחים, לא מוכנה יותר. מדריך בבסיס אימונים, שאמר שתמיד הייתה לו בעיה עם מה שקורה בשטחים, אבל אחרי חווארה, כשהוא רואה מה קורה בשטחים בתמיכת הממשלה, והוא זה שמאמן את החיילים שהולכים לשם, הוא כבר לא יכול לחיות עם זה".

כמה ילכו עם זה עד הסוף, וכמה צעירים שסיימו הקיץ תיכון יבחרו שלא להתגייס? "גיוס אוגוסט יהווה אינדיקציה מעניינת", אומר פרופ' יגיל לוי, סוציולוג מהאוניברסיטה הפתוחה, שחוקר את יחסי הצבא-חברה בישראל, ועוסק בנתוני הגיוס. "זה המחזור הגדול הראשון של נוער שמתגייס בחסות ההפיכה, וזה גם מחזור של נוער משכיל. האם נראה יותר צעירים שיגידו הלכנו לצו ראשון בנסיבות אחרות, החברה הישראלית השתנתה מאז, כך שלא נוכל לשרת? אני שומע הורים למלש"בים שמתבטאים כך, אבל צריך לחכות להתייצבות בבקו"ם של ילידי 2005, כדי לראות אם יש פה טרנד של ממש. מכתבי שמיניסטים, כמו שהיו נהוגים בעבר, לא ראינו בחודשים האחרונים, ולא נראה שיצוצו כאלה אחרי ששנת הלימודים הסתיימה".

ב"מסרבות" מציינים קבוצת תיכוניסטים שמתכננת לסרב, אבל רק שניים מתוכה "בשלים לדבר עם התקשורת". אחד מהם הוא טל, בן 17 וחצי מת"א, שמצהיר, כי "ההחלטה לסרב התגבשה עוד לפני המחאה, אבל המחאה גרמה לי להיות יותר אקטיבי פוליטית. ואם זה אומר לשבת בכלא, אז בסדר".

"האיום בהפיכה המשפטית יחד עם חוק הגיוס שעל הפרק, הביאו להבנה שמי ששולט, ומי שקובע איפה ומתי נלחם, הם אנשים שחלק לא מבוטל מהם לא משרתים", אומר קצין בכיר במיל'. "בעידן שבו הרוב לא מתגייס, אלה שהתגייסו עדיין הרגישו שהם עושים שירות חשוב למדינה. כשהם רואים שהמדינה, לשיטתם, מפרה את החוזה איתם, הם פחות יבואו"

המוטיבציה לקרבי בשפל של שנים

המספרים הגדולים כמו תמיד ימצאו בסרבנות האפורה, אותם אלה שבוחרים לא להתעמת עם המערכת על רקע אידיאולוגי, אלא להוציא פטור על אי כשירות, כלומר פרופיל 21. "מי שנכנס כיום לכלא", אומרת עו"ד לוי, "הוא מי שרוצה להיכנס לכלא. כלומר להשמיע קול אידיאולוגי ברור, ולא רק לחפש ועדה שתעזור לו להשתחרר על רקע נפשי או בעיות בריאות. מי שבטוח בעצמו מספיק הולך לוועדת מצפון, שיחסית קשה לעבור אותה, כי זו אינקוויזיציה מוסרית שכזו".

מי שמשתחרר על סעיף נפשי, לא חושש שזה יפגע בו בעבודה?

"החוק אוסר לשאול בראיון עבודה למה לא עשית צבא. אני לא אומרת שזה לא קורה ויכול להיות שתבואי לראיון בחברת הייטק שכולם שם יוצאי 8200, וישאלו אותך. אבל המקרה הבעייתי הבודד שליוויתי בגלל סעיף נפשי, היה בחור שיצא על 21 אחרי שישב פעמיים בכלא. הוא לא דיווח במיונים לרפואה על הפטור מהצבא ונפסל על חוסר אמינות. שנתיים אחרי, ניגש שוב, סיפר הכל, והיום הוא עמוק בלימודי הרפואה".

את רואה גם עלייה בפניות של אנשי מילואים אליכן? 

"כן, של מאות אחוזים, בחצי השנה האחרונה. שוב, ברגע שהמילואימניקים הבכירים הודיעו שיסרבו או ישעו את ההתנדבות, הרבה זוטרים פנו אלינו. הייתה יחידה של פיקוד העורף שרצו לשלוח לשטחים - זה שייעצנו לו, השתחרר על מצפון, וכל היתר יצאו על קב"ן בבום. בכלל, כשמילואימניקים מבקשים פטור מצפון, אנחנו רואים שמעבירים אותם לרשימה, שלא קוראים לה אף פעם, וסוגרים עניין".

"חמישים אחוז מבני ה-18, שזה עשרות אלפי צעירים, לא מתגייסים מדי שנה", מזכיר ד"ר ישי מנוחין, ממייסדי תנועת הסרבנות הראשונה "יש גבול", "ואיכשהו את לא רואה אותם בכלא. כיום יושבים בכלא רק שני חיילים. מילואימניקים לא תראי שם בכלל. ברור שיש כאן ישראבלוף. צה"ל כבר הבין שיש מחיר לשיח ציבורי על אלפי אנשים שלא משרתים". 

שאחריהם יבואו עוד?

"כן, אם עיתונאי כמו שמעון שיפר (מבכירי ידיעות אחרונות), איש הזרם המרכזי, מרשה לעצמו להטיח בטלוויזיה בנציג של ארגון ימין, 'שהנכדים שלי ישרתו בשטחים בשבילכם? מה פתאום!', קורה פה משהו".

מה היא רמת המוטיבציה לשירות קרבי? גם כאן צה"ל נמנע מלשתף פעולה ככל שרק יכול היה. רק לאחר עתירה של התנועה לחופש המידע לבית המשפט ולאחר שגרר רגליים במשך תקופה ארוכה, הוא מסר נתונים על סקרים שנתיים שערך בקרב בני נוער לבדיקת המוטיבציה לשירות קרבי (ראו מסמך). 

אלה מצביעים על כך שבקרב כ־40% מהמועמדים לשירות ביטחון, המוטיבציה לשירות קרבי בשנת 2022 הייתה הנמוכה ביותר בשנים האחרונות. רק 66% מהגברים שנשאלו בסקר, ציינו שהם מעוניינים לשרת בתפקידי לחימה, לעומת 73% ב־2020. 

בקרב נשים הירידה חדה יותר: ב-2022 רק 48% מהמתגייסות הביעו רצון לשרת בלחימה, בהשוואה ל־50% ב-2021, 53% ב-2020 ו־60% ב־2018. 

"מי שיש לו קצת כסף, מצליח לצאת מהצבא באמצעות פסיכולוג או פסיכיאטר, שכותב חוות דעת שמסוכן שהוא ישרת בצורה מסוימת", מתייחס קצין שריכז את נושא הפטורים. "כבר היום יש להערכתי 7-8 אחוז שלא מתגייסים בגלל חוות דעת כאלה, מתוכם רק ל-2-3 אחוזים יש באמת בעיה נפשית".

הצבא מעביר אותם בדיקה משלו?

"הצבא לא יתווכח עם דוח של פסיכיאטר, בטח פסיכיאטר שהוא מחשיב כרציני, ולא כעט להשכיר. הוא לא רוצה לקחת סיכון, כי מה אם יקרה משהו לאותו חייל, והמשפחה תגיד שהוא הגיע ככה, והכריחו אותו להתגייס? צה"ל לא רוצה לקחת אחריות ולכן יציע 'נכתוב קשיי התגייסות, ותשובץ ביחידה מתאימה'. מי שלא רוצה להיות לוחם, לא יהיה. את יודעת מה אחוז הלוחמים בצבא?".

לפי המצגת של ראש אכ"א 24 אחוז משרתים בתפקידי לחימה.

"אחוז הלוחמים בצבא הוא 17 אחוז. הצבא ניהל את זה עד עכשיו, כך שהוא לא מכריח אנשים לשמש כלוחמים אם הוא לא חייב. מי שלא רוצה להחזיק נשק, לא נכריח אותו". 

"גיוס אוגוסט יהווה אינדיקציה מעניינת", אומר פרופ' יגיל לוי, שחוקר את יחסי הצבא-חברה. "זה המחזור הגדול הראשון של נוער שמתגייס בחסות ההפיכה, וזה גם מחזור של נוער משכיל. אני שומע הורים למלש"בים שמתבטאים כך, אבל צריך לחכות להתייצבות בבקו"ם של ילידי 2005, כדי לראות אם יש פה טרנד של ממש"

"שאול מופז תקף אותנו בצורה חריפה"

בשנים האחרונות מפרסם צה"ל את נתוני הגיוס בדרך מעניינת: מי הישובים ובתי הספר המובילים באחוזי המתגייסים (ראו מסמך). בכך הוא מעביר את הדיון בירידה במספר המתגייסים, לטובת עיסוק בטבלאות רייטינג "חיוביות" מבחינתו. כדי לחשב את עשרת המובילים, יש צורך גם למקם את כל היתר בדירוג, אבל נתונים לגביהם צה"ל סירב למסור. 

העבודה מול הרשויות המקומיות נועדה להגביר את המוטיבציה של המלש"בים, כאשר על זו של אנשי המילואים המדינה ויתרה. "המילואימניק האחרון שנכנס לכלא היה לפני שנתיים", אומר מנוחין. "הוא ישב שבעה ימים, כי סירב לשלם קנס. הצבא ממאן להכניס מילואימניקים לכלא. הוא לוקח 4-5 מלש"בים סרבנים בשנה כדי להראות שהוא פועל בנושא, ומילואימניקים שמבקשים ועדת מצפון או אי-התאמה, הוא משחרר משירות בכלל. ליוויתי לאחרונה מילואימניק שסירב לשרת ביטבתה, בנימוק ששירותו יאפשר להעביר חייל אחר לשירות בשטחים. הוא יצא עם אלף שקל קנס ושוחרר הביתה. לרוב זה מסתיים ללא קנס".

אם מחאת המיליאומניקים תישאר בקרב איום מרחף, סביר שהמגמה הזו תמשיך. זונשיין מפרט מנסיונו: "בזמנו יצרנו לרגע לחץ דומה לזה שהטייסים יצרו עכשיו. הייתה תחושה שהחבר'ה הטובים אומרים די. שאול מופז שהיה אז הרמטכ"ל תקף אותנו בצורה חריפה, וכשבוגי יעלון החליף אותו, ייעצו לו, 'עזוב אותם, טפל בזה בשקט'. ובאמת כששאלו את בוגי בטלוויזיה, מה אתה אומר על הסירוב. הוא אמר 'לא יודע, זה לא כזאת דרמה תמיד היו כאלה. מי שקשה לו, נסתדר איתו'".

הפקת לקחים שממשיכה גם היום.

"בשלוש שנות הפעילות הראשונות של 'האומץ לסרב' ישבנו בכלא 540 איש מתוך כאלף שחתמו. לתקופות קצרות, כי אנחנו בכל זאת מילואימניקים. את הרוב המכריע שחררו במעמד הזה או ששמו את השמות שלהם ברשימה נפרדת, כי מה הצבא צריך שאחד כמונו יבוא לאימון ויספר לחבר'ה למה צריך לסרב. מפקדים בעזה בפירוש אמרו לי, שבעקבות הסירוב שלנו הם הוציאו את כל אנשי המילואים מהרצועה. אז, כמו היום, זה פוטנציאל לבלגן גדול בשבילם". 

|"הצבא לא רוצה מרטירים", מאשר סרבן שמלווה מקרוב את הדור הבא של הסרבנים. "הם לא רוצים משפטים מסוקרים, ארגוני זכויות אדם שמפגינים מול הכלא, וסרבנים שמכניסים רעיונות בראש לכלואים אחרים. הרי בסוף כל מי שהיה בכלא שוחרר מהצבא. אף אחד מהסרבנים שנכלאו לא אמר, 'טוב, בעצם אני אתגייס'. אז בשביל מה הצבא צריך את כאב הראש ובזבוז המשאבים הזה. הוא מעדיף להרוג את התופעה כשהיא קטנה". 

פרופ' לוי, שחוקר את מדיניות הצבא בנושא, מסכים גם הוא. "בעבר, כשאמרו לחייל 'עלה על האוטובוס, אתה הולך לשריון' והוא לא רצה, הצבא היה שולח אותו לכלא. כיום, צה"ל מתגאה בזה שהוא לא ממהר להעניש אנשים שלא רוצים ללכת לאן שהוא אומר, אלא מציע לחזור למאהל ולדבר על עוד אלטרנטיבות. מה שמעיד על שינויים במשמעת הצבאית, שינויים בדפוס הוויכוח של חיילים בצבא, ובעיקר על זה שהצבא מפנים את מגבלות הלגיטימציה שלו. הוא לא רוצה להראות יותר מדי תלונות של סירוב או נתונים על כך שחיילים יושבים בכלא, כי סירבו ללכת לאן ששלח אותם. הוא רוצה להצטייר כמי שמטיל חובת גיוס וולונטרית, שאנשים מצייתים לה מתוך הפנמת הצורך". 

גם הורים לחיילות שסירבו לשרת, מציינים שהצבא ניסה ללכת לקראתן במגוון דרכים: "הציעו תפקידים שלא מצריכים לגעת בנשק. תפקידים אזרחיים כמו מורה חיילת, היו אפילו מוכנים לוותר על הטירונות, כדי שלא תצטרך לירות במטווח. העיקר שתסכים ללבוש מדים ולהתגייס".

"הצבא לא רוצה מרטירים", מאשר סרבן שמלווה מקרוב את הדור הבא של הסרבנים. "הם לא רוצים משפטים מסוקרים, ארגוני זכויות אדם שמפגינים מול הכלא, וסרבנים שמכניסים רעיונות בראש לכלואים אחרים. הרי בסוף כל מי שהיה בכלא שוחרר מהצבא. אף אחד מהסרבנים שנכלאו לא אמר, 'טוב, בעצם אני אתגייס'"

לא רוצים צבא? בואו למשטרה או למד"א

האם יש בכך בכדי לשכנע את הגרעין הקשה של הסרבנות? את מי שמסרבים בכלל ללבוש מדים ולשרת בצבא, בוודאי שלא. גם אלה שמסרבים על רקע סרבנות סלקטיבית (כזו שמוכנה לשרת בתנאי שלא תוצב בתפקיד שקשור לשטחים), חשדנים מאוד כלפי הושטת היד הזו. "יש קצין במיטב שמנסה לשכנע סרבנים להסכים לתפקידים אזרחיים", מספר נוה שבתאי-לוין, בן 19 מהוד השרון שהשתחרר מצה"ל בפברואר, אחרי שישב 115 יום בכלא. "הוא מציע שירות במשטרה הכחולה, בשב"ס או במד"א, או שירות צבאי בתפקיד שלא קשור לכיבוש, אבל הניסיון שלנו מלמד שזה לא עובד. סרבן שהסכים להצעה לשרת במשטרה הכחולה, בתנאי שלא ישרת בשטחים, נלקח ישר לשם". 

הכוונות כנראה טובות, והקצין שהוזכר באמת מנסה להגיע לפשרה שתתאים להם. אלא שלדברי עו"ד לוי: "בשב"ס ובמשטרה נוטים שלא לקבל את הסרבנים מטעמי סיווג ביטחוני או שולחים אותם לתפקידים הקשורים לשטחים . הם מסרבים להם וחוזרים לכלא. קרה גם שהקצין כן הצליח בשידוך כזה, וסרבן שהסכים להתגייס שובץ בחיל הים".

פרופ' לוי לא מתרגש: "הגיוס לשירות בשטחים הוא בסופו של דבר גיוס סלקטיבי. הביקוש למג"ב ולחטיבת כפיר, שמעבירים את השירות בשטחים, גבוה מההיצע. ממילא מי שלא רוצה, לא מגיע לשטחים". 

גם גדודי חי"ר עושים תעסוקה בשטחים. 

"אבל זה לא עיקר התעסוקה שלהם, וגם שם הביקוש עולה על ההיצע". 

נוה שבתאי-לוין: "האפשרות לסרב נהייתה יותר מיינסטרים. אבל כשהמיינסטרים מבין על מה אנחנו מסרבים, הוא פחות מחבק. סרבני המחאה מסרבים לשרת תחת דיקטטורה. אנחנו מסרבים לשרת במדינת אפרטהייד"

שבתאי-לוין שוחרר אחרי שוועדת אי התאמה פטרה אותו משירות בגין "התנהגות רעה וחמורה". את ישיבתו בכלא, העביר יחד עם שלושה סרבנים כמוהו. "הישיבה של ארבעתנו בכלא הייתה הישיבה של הכי הרבה סרבנים יחד מאז 2005", הוא מצהיר. "רציתי שלסירוב שלי יהיה אימפקט במאבק נגד הכיבוש, לכן בחרתי ללכת לכלא ולדבר על זה בתקשורת. כאן 11 עשו עלינו כתבה מאוד ויראלית, עם הרבה צפיות, קללות ואיחולי מוות שקיבלנו מכל כיוון. סירוב הוא אקט מחוץ לקונצנזוס, גם של השמאל הציוני וגם של הימין".

המחאה ריככה את היחס אליכם?

"האפשרות לסרב נהייתה יותר מיינסטרים, עצם הרעיון מתגלגל בציבורים יותר רחבים, אבל כשהמיינסטרים מבין על מה אנחנו מסרבים, הוא פחות מחבק. סרבני המחאה מסרבים לשרת תחת דיקטטורה. אנחנו מסרבים לשרת במדינת אפרטהייד". 

מי שבכל זאת מסרב נתקל כאמור במדיניות עמומה. "אין פרוטוקול מסודר, זה רק מסבך את העניינים", מצהיר קצין בכיר שהכיר את הנושא מקרוב מאוד. "נפש האדם מסובכת, ואנחנו מעדיפים לטפל בכל מקרה לגופו". 

אתם יוצרים עמימות מכוונת, כדי לא להגדיל את ממדי התופעה?

"ממש לא. אל תעשי מזה דרמה גדולה. זה קורה כל יום שאנשים מסרבים. זה לא כזה מעניין". 

אז מה עושים עם מלש"ב שמחליט לסרב, ולא מתייצב?

"שולחים לו משטרה צבאית, שתדפוק לו בדלת. שלושה שוטרים שמים עליו אזיקים ולוקחים אותו להישפט ומשם לכלא. תמיד הייתי אומר לקציני שיפוט, שימו אותם לכמה חודשים בכלא, שיבלו, שתהיה להם הזדמנות לחשוב. היום הם כבר מגיעים עם עורכי הדין שלהם שמבלבלים את המוח. זה נהיה טקס רציני שמגיע לפעמים עד בג"ץ". 

ומי קובע כמה זמן יהיו בכלא? קצין שיפוט צבאי?

"כן, על כאלה מפונקים שלא בא להם, הייתי אומר לו 'שים אותם לכמה חודשים טובים. את המקסימום שאתה יכול'". 

"חמישים אחוז מבני ה-18, שזה עשרות אלפי צעירים, לא מתגייסים מדי שנה", אומר ד"ר ישי מנוחין מתנועת הסרבנות "יש גבול", "ואיכשהו את לא רואה אותם בכלא. כיום יושבים בכלא רק שני חיילים. מילואימניקים לא תראי שם בכלל. ברור שיש כאן ישראבלוף. צה"ל כבר הבין שיש מחיר לשיח ציבורי על אלפי אנשים שלא משרתים"

מה נחשב למקסימום? "איימו עלינו שאשב בכלא שנתיים ושמונה, לחבר שלי אמרו שנתיים", אומר שבתאי-לוין. "עד הכליאה האחרונה שלנו, הצבא עשה שרירים. ב-2005 היו באמת חמישה סרבנים שישבו שנתיים בכלא, זה יצר הרבה רעש בישראל ומחוצה לה. ומאז כפי שהבנו, יש הסכם לא כתוב שאחרי 90-120 ימי כליאה הצבא משחרר סרבנים".

המספרים מעידים שזה אכן המצב. כפי שציין מנוחין קודם לכן, רק שני חיילים יושבים היום בכלא, ד', עתודאי שהתחרט על גיוסו ומוכן להחזיר לצבא את הכסף, רק שלא יאלץ לשרת (הצבא מסרב להצעה). ויובל דג, מושבניק בן 20. "לא רציתי להיכנס לכלא, כי למשפחה לא היה נוח שאמשוך תשומת לב", הוא מספר לשומרים. "אז ניגשתי לוועדת מצפון עוד לפני הגיוס. קיבלתי תשובה שלילית וכשראיתי שקמה ממשלה פשיסטית, החלטתי שפאק איט, אני לא מערער, אלא נכנס לכלא ברעש. ראיינו אותי הרבה לחו"ל, נאמתי בבמה האלטרנטיבית של הגוש בקפלן, עשיתי טיקטוקים, ראיונות בישראל". 

מה מצבך כיום? 

"עברתי ארבע תקופות מאסר, 64 ימים סך הכל. עכשיו אני בדרך לצאת על נפשי. לא רציתי לצאת על 21, אבל הגעתי למצב נפשי שאני כבר לא יכול יותר להיות בכלא. אתה בודד, רק 10 דקות שיחה ביום, בסביבה מנוכרת. ישבה איתי חבורה ממג"ב ששאלה כל הזמן אם אני חושב שהם טרוריסטים. הקב"ן העביר אותי לפסיכיאטר, שאני אראה בסוף החודש. לא רציתי לצאת על 21, אבל אני שלם עם ההחלטה".