מרים, עובדת היי טק מצפון הארץ, עדיין מרגישה על בשרה את היחס שקיבלה בנתב"ג לפני ארבע שנים. היא הגיעה לשדה התעופה כדי להמריא לטיול לחו"ל אבל משום מה עוררה את חשדו של הבודק הביטחוני. ״אחרי התשאול הרגיל של 'ארזת לבד?' החליטו לקחת אותי לחדר צמוד שאליו נכנסה איתי אישה עובדת בשדה. היא ביקשה ממני להוריד את החזייה ואז לקחה אותה והחלה לבדוק כל סנטימטר בה. כשהיא סיימה היא עברה לבדוק אותי פיזית ומיששה את הגוף שלי. באותו יום לבשתי מכנסיים נוחים ללא חגורה לקראת הטיסה הארוכה. היא הכניסה את הידיים שלה לתוך התחתונים שלי כאילו יכולתי להכניס לשם חגורת נפץ״.

מרים לא יודעת אם היתה מרגישה פחות מושפלת לו היתה מתושאלת ונבדקת על ידי עובד מהחברה הערבית. "קשה לדעת אם זה היה עוזר. קח למשל את השוטרים הערבים בירושלים שעושים לנו המוות כשאנחנו שרוצים להיכנס להתפלל באלאקצא. יש הרבה דוגמאות לבעלי תפקידים מהחברה הערבית שרק רוצים להיראות טוב בעיני הבוסים שלהם ומחמירים בידוק".

קשה להאמין שיש בישראל אזרחים ערבים שלא חשים צמרמורת כשהם מגיעים למחסום הכניסה לנתב"ג. הם רואים את הנוסעים היהודים במכוניות שלפניהם משוחררים לדרכם לאחר הנהון פמיליארי או החלפת מילה, ויודעים היטב שכשיגיע תורם היחס יהפוך לחשדני.

אבל זו רק ההתחלה. בעוד שנוסעים יהודים צולחים בשניות את שלב התשאול הביטחוני באולם הטיסות היוצאות (ארזתם לבד? אתם יודעים למה אנחנו שואלים?), אזרחים ערבים זוכים ליחס חשדני וחטטני. במקרים לא מעטים הם מופנים לתשאול בחדר סגור, עוברים חיפוש קפדני במטענם ולעתים גם על גופם וזאת למרות המערכות הטכנולוגיות המתקדמות שהותקנו בנתב"ג כבר לפני שנים וסורקות את כלל המטען שעובר בשדה.

אם רש"ת היתה מעוניינת בכך, היא היתה מאתרת בקלות עובדים לא יהודים: בצמידות לנמל התעופה הגדול במדינה מתגוררים לא מעט ישראלים ערבים: כ-24 אלף מהם בלוד ו-18 אלף נוספים ברמלה הסמוכה

מי הם המתשאלים? רובם המוחלט של עובדי רשות שדות התעופה (רש"ת), הם כמעט תמיד יהודים. תשובה על בקשת חופש מידע שהגישו שומרים והתנועה לחופש המידע, חושפת בפעם הראשונה את ההתפלגות בקרב עובדי הרשות. מבין 3,853 עובדי רש"ת, רק 87 - 2.2% - מגיעים מהחברה הערבית. ובמלים אחרות: בעוד ששיעור האזרחים הערבים באוכלוסייה עומד על 20%, ייצוגם ברש"ת קטן פי 10.

מתוך מספר זעום זה של עובדים מהחברה הערבית, 60 הם דרוזים, 17 מוסלמים ו-10 נוצרים. מבין 184 ראשי מחלקות ברש"ת אחד בלבד הוא דרוזי. ארבעה דרוזים אחרים ומוסלמי יחיד ממלאים תפקידי ראש מדור ברש"ת. שאר העובדים נחשבים לעובדים זוטרים.

רש"ת פועלת מכוח חוק רשות שדות התעופה, תשל״ז–1977. בשל מעמדה בחוק זה היא פטורה מהחוק המחייב ייצוג הולם למיעוטים בשירות המדינה ונציבות שירות המדינה אינה עוקבת אחרי פעילותה. יחד עם זאת לאור המספר הזעום של עובדים ערבים ברש"ת קשה שלא לקבל את הרושם שיד נעלמה פועלת כדי להדיר ערבים מעבודה ברשות. אחרי הכל, לא באמת מסובך לאתר באזור עובדים לא יהודים: בצמידות לנמל התעופה הגדול במדינה מתגוררים לא מעט ישראלים ערבים: כ-24 אלף בלוד ו-18 אלף נוספים ברמלה הסמוכה.

שומרים פנה לרש"ת וביקש התייחסות לדברים. התשובה הלא מפתיעה שהתקבלה: "אין תגובה".

ה"פרופיילינג" היה אמור להתבטל לפני עשור

פרופ׳ תמר קריכלי כץ מהפקולטה למשפטים מאוניברסיטת תל אביב סבורה ששיעור ההעסקה הזעום של אזרחים ערבים ברש"ת מטריד במיוחד דווקא בגלל החוויות הקשות שצברו אזרחים ערבים בשדה. "הלקוחות מהחברה הערבית שעוברים בשדה התעופה מרגישים מופלים. לא מספיק שמופעל עליהם בידוק שונה, אלא שהם גם לא רואים במקום עובדים שדומים להם. כל אדם לא יהודי שטס מישראל מספר על חוויה שונה מזו שעוברים יהודים שיוצאים ממנה על אף שזה אמור להיות שדה התעופה של כולם. לצערי, הלקוחות הערבים מרגישים שזה לא שדה התעופה שלהם אלא שדה זר".

שאלת השימוש בפרקטיקת הפרופיילינג - סימון מראש של קבוצת אוכלוסייה על בסיס אתני כקרטריון לחומרה בבדיקות הביטחוניות בשדות התעופה - עלתה לדיון בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח לפני כעשור. בתום דיון בו ציין שופט בית המשפט העליון לשעבר אליקים רובינשטיין כי מדובר בפרקטיקה לא לגיטימית, נמחקה בסופו של דבר העתירה לאחר שהמדינה הכריזה על אימוץ יכולת טכנולוגית שתמנע את הבדיקות המשפילות של האזרחים הערבים.

עם זאת, קשה לומר שבאגודה נשמעו מופתעים במיוחד לשמוע על מקרים כמו של מרים או על כך שרש"ת כמעט שאינה מעסיקה ערבים בשורותיה. "מקרה כמו זה שמתואר בכתבה ממחיש היטב את הפגיעה האנושה שנגרמת לכבוד האדם בשל הבידוק המפלה", נמסר מהאגודה. " פרופיילניג על בסיס לאום, מוצא או מראה חיצוני הוא פרקטיקה פסולה, ואסור לנו להמשיך ולעצום עיניים אל מול ההשפלה והביזוי של אזרחים ואזרחיות מהחברה הערבית ותיוגם כ'סכנה' רק בשל השתייכותם הלאומית והאתנית. השימוש שעושה המדינה בפרופיילינג הגזעני אינו נשאר רק בשדות התעופה. הוא מחלחל לכל שדרות החברה ונותן לגיטימציה לאפליה וביזוי של האזרחים הערבים באשר הם".

פרופ׳ תמר קריכלי כץ מהפקולטה למשפטים מאוניברסיטת תל אביב : "כל אדם לא יהודי שטס מישראל מספר על חוויה שונה מזו שעוברים יהודים שיוצאים ממנה. לצערי, הלקוחות הערבים מרגישים שזה לא שדה התעופה שלהם אלא שדה זר"

ד"ר הדר פרנקו גלאור, שמרצה וחוקרת בתחומי מגדר, זהות יהודית ורב תרבותיות בישראל, אומרת כי כל מדינות העולם כמעט מתמודדות עם תעדוף בין זכויות הפרט, לבין הביטחון.

"בחברה דמוקרטית עולה השאלה איך שומרים הן על חירויות הפרט והן על הביטחון, במיוחד בתקופות סוערות ביטחונית. למשל בארה״ב הגבירו את השימוש בפרופיילינג אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר 2001. הפרופיילינג נעשה על ידי גורם אנושי וגורם טכנולוגי וצריך להבין שבני אדם - במקרה הזה עובדי ביטחון שתפקידם לאתר נוסעים חשודים מגיעים עם דעות קדומות משלהם וכך הם מחליטים את מי צריך לבדוק שוב ואת מי צריך לבדוק באופן קפדני יותר. השיטה השנייה לעשות את זה היא באמצעות פרופיילינג טכנולוגי שמבוסס על שימוש בבינה מלאכותית וגם לגביו אנחנו יודעים שהתוצאות שהוא מספק רחוקות מלהיות מושלמות.

פרנקו גלאור משוכנעת שניתן לשפר את שני סוגי הבידוקים. "את הצד האנושי אפשר לשנות אם נשתמש בעובדים ערבים וכך לצמצם את הדעות הקדומות בעת שבמקביל עובדים יהודים יעבדו עם קולגות מהמגזר הערבי וכך יכירו את האוכלוסייה הערבית בצורה מעמיקה יותר. לגבי כלי הבינה המלאכותית שבו עושים שימוש, גם לתוכו צריך להכניס קוד שמי שכתב אותו לא היה בהכרח מהנדס יהודי. האלגוריתם לומד את מה שמתכנתים הגדירו לו וככל שאלו שמגדירים לתוכנה מה לעשות מגיעים מרקע מגוון יותר, המערכת תהיה פלורליסטית יותר באופן שיאפשר לצמצם טעויות".

ייצוג הולם בתאגידים - אבל רק לחרדים

בתחילת השנה הניחו החכ״ים משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס (יהדות התורה) על שולחן הכנסת הצעת חוק (שעברה מאז קריאה טרומית ומוכנה כעת לקריאה ראשונה), שנועדה "להרחיב את הייצוג ההולם של בני האוכלוסייה החרדית ברשויות ובתאגידים ציבוריים״. יוזמי ההצעה רוצים להכניס את הדרישה לייצוג לתוך חוק החברות הממשלתיות - כלומר להחיל אותה גם על רשויות ותאגידים ציבוריים - אך משום שהיא סקטוריאלית לחלוטין ואין בה כל התייחסות לייצוג הולם של החברה הערבית, היא למעשה מקבעת בחוק את האפליה הממוסדת לטובת יהודים.

האגודה לזכויות האזרח: "השימוש שעושה המדינה בפרופיילינג הגזעני אינו נשאר רק בשדות התעופה. הוא מחלחל לכל שדרות החברה ונותן לגיטימציה לאפליה וביזוי של האזרחים הערבים באשר הם"

עמותת סיכוי-אופוק הפועלת לקידום שיוויון בין יהודים לערבים בישראל, מתנגדת להצעת החוק נחרצות. בנייר עמדה ששלחה העמודה במאי השנה ליו״ר ולחברי ועדת העבודה והרווחה של הכנסת נכתב: ״על מנת לקדם את עיקרון השיוויון ולמנוע פגיעה בסיכויי שילובה של החברה הערבית, אנו מציעים להרחיב את תחולת הצעת החוק כך שהוראות החוק יכללו גם מתן ביטוי הולם לייצוגם של בני ובנות האוכלוסייה הערבית בישראל, וכי על הוראות החוק להנחות את הגופים האמורים בכך בדומה להתייחסות לחברה החרדית״.

לדברי פרופ' גיא מונדלק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ״בשונה משירות המדינה, אין חובה לייצוג הולם בחברות ממשלתיות, אבל זה לא אומר שחברה מסוימת אינה אמורה להיות מוטרדת מחוסר עובדים ערבים. צריך לקדם בהן ייצוג הולם עד שיהיו מספיק אנשים מהחברה הערבית בתפקידי מפתח כך שהם חלק מתהליכי קבלת החלטות ולהשפיע על הדרך שבה מקבלים עובדים לשורות אותה חברה וכך ללמד גם את העובדים הקיימים שאפשר לחיות ולעבוד ביחד. ייצוג הולם אינו אומר לקחת צעיר ערבי שאין לו כישורים מספיקים לתפקיד מסוים, אלא ללכת ולחפש את הערבים המתאימים עד שיהיה באותה חברה ייצוג הולם".