מסדרונות התיכון הטכנולוגי של רשת נעמ"ת בנצרת משתתקים קצת לפני השעה 11 בבוקר. בין הכיתות עוברת עגלת מתכת שעליה ארגז קלקר שחור, וממנה נפרקות בכל כיתה חמגשיות פלסטיק גדולות חמות. ביום הביקור קיבלו התלמידים נתחי שווארמה, פתיתים ואפונה ברוטב, לצד עגבנייה, מלפפון וקלמנטינה. המסדרונות אמנם שקטים, אבל מהכיתות נשמעים קולות התלמידים שמתיישבים לאכול סביב שולחנות הלימוד.

השאלה הראשונה שקופצת היא אם 11 בבוקר, וליתר דיוק 10:45, אינה שעה מוקדמת מדי לארוחת צהריים. "התלמידים הרבה פעמים מגיעים בלי (שאכלו) ארוחת בוקר בכלל", מסבירה בחיוך המנהלת, ליליאן חכים. "וברגע שאתה לא נותן ארוחה הם אוכלים דברים לא הכי טובים, ואז לא יאכלו אחר כך. אז אני עושה באמצע".

רכזת ההזנה של התיכון, רנא חלאילה, מסכימה. "אנחנו לא רואים יותר את בזבוז הכסף שהיה על דברים לא בריאים", היא אומרת. "התלמידים היו מנשנשים מלא, והרבה דברים שמביאים איתם מבחוץ. לא רואים יותר שקיות של ביסלי, במבה". פ', תלמידת כיתה י' שמבקשת לא להיחשף בשמה המלא, מסכמת במשפט: "באמת האוכל טעים, יש הרבה, (ואנחנו) פחות מבזבזים כסף. אנחנו הולכים הביתה עם תחושת שובע".

תחושת השובע אינה דבר מובן מאליו עבור נערות ונערים רבים בישראל. נתוני הביטוח הלאומי מעלים כי 16% מהמשפחות בישראל, ובהן כ-665 אלף ילדים, סובלות מאי ביטחון תזונתי - הגדרה רחבה שכוללת קשת של מצבים, החל מחשש בנוגע ליכולת להשיג מזון ועד רעב מתמשך. מחצית מהילדים, לפי הסקר, סובלים מאי ביטחון תזונתי חמור, הכולל רעב ברמה כלשהי. המצב קשה במיוחד בחברה הערבית, שבה לפי נתונים שפרסם לאחרונה האוצר, 42% סובלים מאי ביטחון תזונתי.

כפי שפורסם בתחקיר שומרים ומוסף כלכליסט באוקטובר שעבר, המדינה אמנם מפעילה על פי חוק תוכניות הזנה בבתי ספר יסודיים, שמבטיחות ארוחה חמה לכל ילד שלומד יום לימודים ארוך, אך מרגע שהתלמידים מסיימים את כיתה ו' אין למדינה שום פתרון מערכתי עבורם. התוצאה היא שבתי ספר על-יסודיים נאלצים לאלתר פתרונות עצמאיים – החל מגיוס תרומות ייעודיות, ועד מורים שמוציאים כסף מכיסם כדי לקנות סנדביץ' לנערים. הכול מתוך הבנה שלבתי הספר אין שום סיכוי למלא את משימתם הבסיסית – ללמד ולחנך – כאשר הבטן של התלמידים מקרקרת.

צפו בעיתונאי שומרים דניאל דולב עם תקציר התחקיר שפרסם

תיכון ההזדמנות השנייה - והאחרונה

עד שנת הלימודים האחרונה, גם בתיכון בנצרת סבלו מהבעיה. "לפעמים הייתי פוגשת תלמידים חיוורים, ובאמצע היום היו אומרים שיש להם סחרחורת", מספרת המנהלת חכים. "כשהייתי שואלת אם הם אכלו או שתו משהו – אומרים לך לא. בנוסף, מדי פעם היינו עושים למשל יום הולדת לאחת המורות, וחברות היו מכינות לה עוגה. זה היה עושה אווירה מאד יפה, אבל הייתי רואה תלמידים שעמדו וצפו מהחלון לחדר המורים, וזה היה כואב. אני לא רואה (יותר) את הבעות העיניים האלה של ילד שנמצא במקום הזה שהוא רעב, ומסתכל, ומתבייש לבקש".

"בעבר הייתה לנו 'פינה חמה' בבוקר. אחת המחנכות הייתה מגיעה עם שני תלמידים מהכיתה ומכינים סנדביצ'ים". התקציב, לדבריה, הגיע מכך סעיף תקציבי שניתן היה למצוא בו עודף, או מתרומות שהצליחו לגייס. "לפעמים המחנכות היו קונות את הלחם ולא הסכימו לקבל כסף בחזרה. אבל האמת שזה לא היית מגיע לכל התלמידים. כי לפעמים יש תלמידים שמאחרים ויש תלמידים שלא רצו, כי היינו נותנים את זה בחינם, לכן החלטנו לבקש מהם שקל אחד עבור סנדביץ', שלא ירגישו שזו צדקה. ההזנה פתרה לי את כל הבעיה הזאת".

"הייתה גם תופעה", מוסיפה חכים, "שתלמידים יותר חזקים היו מסתובבים ולוקחים שקל מכל ילד והולכים לקנות (לעצמם אוכל), והיינו עולים על זה שלפעמים תלמידים מנצלים תלמידים אחרים. אני פחות עדה לתופעה הזו היום. אז אני לא יכולה להצביע על קשר סיבתי, אבל זו הייתה תופעה מאד נפוצה, ועכשיו היא כמעט נעלמה".

יהורם לוי, מנכ"ל רשת נעמ"ת, מצביע גם על בעיה: תלמידים שמגיעים לבית הספר רק כדי לקבל את הארוחה החמה, והולכים לאחר מכן. "עצוב שיש תלמידים שמגיעים רק בגלל זה, אבל לפחות אנחנו מצליחים להכניס אותם לכיתות וגם לתת להם ידע ולהכשיר אותם"

השינוי החיובי שחל בשנה האחרונה הוא חלק מתוכנית החומש לחברה הערבית. אותה תוכנית שמותקפת חדשות לבקרים בידי חברי הקואליציה, וזכתה בימי הממשלה הקודמת לכינוי המזלזל "מס עבאס". במסגרת התוכנית הוקצו תקציבים להקמת תוכנית הזנה למח"טים (מרכזי חינוך טכנולוגי) בחברה הערבית. 

מדובר על תיכונים אליהם מגיעה האוכלוסייה הקשה ביותר - נוער בסכנת נשירה, ולעתים נערים שכבר נפלטו מתיכונים רגילים. הם מוכרים יותר כ"תיכוני הזדמנות שנייה", ולפעמים גם "תיכוני הזדמנות אחרונה". בישראל יש 124 תיכונים כאלה, מתוכם 25 במגזר הערבי – שנהנים מהתוכנית החדשה.

מכיוון שהתוכנית רק מסיימת בימים אלו את שנתה הראשונה, לא ניתן עדיין לקבל נתונים אמפיריים שיוכיחו אם היא מצליחה להקטין את שיעור הנשירה או החיסורים. במשרד החינוך הסבירו, כי "מנהלי בתי הספר מדווחים על עליה בנוכחות הסדירה של תלמידים לצד שביעות רצון גבוהה מתוכנית זו, (אך) קיים קושי לערוך מחקר אמפירי משווה כיוון שכלל בתי הספר בחברה הערבית מוזנים ויש קושי להשוות לקבוצת שווים אמפירית. לגבי השוואה לשנים קודמות, אין מדידה שניתן לדגום ממנה סטטיסטית, כיוון שמערכות הנוכחות של כל בית ספר הינן שונות ומורכבות מתכנות ניהול דיגיטליות שונות".

השינוי החיובי הוא חלק מתוכנית החומש לחברה הערבית. אותה תוכנית שמותקפת חדשות לבקרים בידי חברי הקואליציה, וזכתה בימי הממשלה הקודמת לכינוי המזלזל "מס עבאס". במסגרת התוכנית הוקצו תקציבים להקמת תוכנית הזנה בחברה הערבית

ואכן, כפי שמציינים גם במשרד החינוך, התחושה של מי שמכיר את התוכנית בשטח היא שמדובר בהצלחה גדולה. "לא נעשתה בדיקה מחקרית, אבל ההרגשה היא שמתחילת השנה נוכחות התלמידים הייתה הרבה יותר טובה ממה שהיה קודם", אומרת חכים. "זה גם מנחיל איזה טקס חברתי בכיתה. כי האוכל מגיע לכיתות, מחלקים אותו במגשים, ושמים מפות ואז מתחילים לחלק. וגם לימדנו אותם שהם משרתים את עצמם ואחד את השני, קמים, יכולים לקחת תוספת באופן עצמאי. זו דרך לעזור להם עם התנהגויות שלפעמים קשה לדבר עליהן. למשל כשהם אוכלים ומשאירים אחריהם בצלחת, אז אתה מסביר להם שבפעם הבאה כדאי לקחת מראש פחות כדי לא לזרוק. וזה מאד עוזר".

לדברי חכים, האכילה בכיתות מגבשת את הכיתה, וגם מאפשרת למורים גישה נוספת לתלמידים, שחורגת מהמסגרת הרגילה של שיעורים. "המורה נמצאת שם, אוכלת איתם, היא שמה עין מי אכל ומי לא, ואם מישהו לא אוכל היא יכולה לשאול אותו למה", היא אומרת. "היו מקרים שתלמידים לא אכלו, ומורה ניגשה כי היא הרגישה דברים שלא תמיד מרגישים בחברה גדולה יותר".

"היינו בכל בתי הספר הערבים, מערערה בדרום, והנושא של ההזנה מדהים", אומר יעקב עצמוני ממשרד החינוך. "הילדים מרוצים, האוכל מצוין. בכל בתי הספר הערבים שהיינו – זו הצלחה כבירה. אם אתה שואל אותי, צריך לעשות את זה גם במרכזי החינוך במגזר היהודי"

"שינוי משמעותי בנוכחות של התלמידים"

בזמן הביקור שלנו בתיכון בנצרת מסיירים בו גם צופי גרינבלט, לאה לוינגר ויעקב עצמוני, שלושה נציגי אגף שח"ר (שירותי חינוך ורווחה) של משרד החינוך, שאחראי על ילדים ונוער בסיכון. "היינו בכל בתי הספר הערבים, מערערה בדרום, והנושא של ההזנה מדהים", אומר עצמוני. "הילדים מרוצים, האוכל מצוין. בכל בתי הספר הערבים שהיינו – זו הצלחה כבירה. זה משפיע על הנוכחות (של התלמידים), חד משמעית. אם אתה שואל אותי, צריך לעשות את זה גם במרכזי החינוך במגזר היהודי". לנציגי המשרד חשוב לציין את מנהלת המחלקה לבתי ספר ומסגרות ייחודיות, נעמה כץ, ואת מנהל האגף, ד"ר חיים מויאל, שלדבריהם דוחפים באופן אישי את תוכנית ההזנה ומקדמים אותה.

"הבעיה של היעדר ביטחון תזונתי היא חמורה", אומר מסרי. "אנשים לפעמים לא ערים לכך שיכול להיות שארוחה היא עולם ומלואו בשביל ילד במצוקה, או בשביל ילד שיש לו מחסור בבית, והוא מוצא מענה בבית הספר"

יהורם לוי, מנכ"ל רשת נעמ"ת, ממליץ גם הוא להרחיב את הפרויקט, אף שהוא גם מצביע על בעיה: תלמידים שמגיעים לבית הספר רק כדי לקבל את הארוחה החמה, והולכים לאחר מכן. "עצוב שיש תלמידים שמגיעים רק בגלל זה, אבל לפחות אנחנו מצליחים להכניס אותם לכיתות וגם לתת להם ידע ולהכשיר אותם", אומר לוי. "זה פרויקט נהדר, אני אומר לך שהוא מוכיח את עצמו. חל שינוי משמעותי בנוכחות של התלמידים, ואנחנו רואים שינוי גם בהתנהלות היומיומית שלהם. הם יותר רגועים, וזה נותן להם גם תחושה של בית, שיש משהו שמחכה להם".

עו"ד נדים מסרי, יו"ר ועד ההורים הארצי בחברה הערבית, מוסיף שלעתים יש תלונות מהשטח על ארוחות שמגיעות קרות או באיחור, או על בעיות באחסון המזון עד הגשתו - אך אלו מתגמדות לדבריו מול הפידבק החיובי על התוכנית. "הבעיה של היעדר ביטחון תזונתי היא חמורה", אומר מסרי. "אם מדברים למשל בדרום על המגזר הבדואי, אנחנו יודעים ששם יש נשירה גדולה. יש שם את הפזורה של הכפרים הבלתי מוכרים שנוסעים כל יום בהסעות. התלמידים יוצאים מהבית בשבע בבוקר וחוזרים בשעה חמש או שש. תאר לך תלמיד שנמצא כל היום במסגרת בית ספרית ואין לו אוכל? ההזנה יכולה לפתור בעיות חמורות, גם בעיות חברתיות-כלכליות בחברה הזו, וזה מאוד משמעותי".

"אנחנו מקבלים ממנהלי בתי ספר משוב, שזה גרם באופן ישיר לצמצום הנשירה וההיעדרויות של תלמידים", ממשיך מסרי. "אתה מבין, כי אולי יש לאותו תלמיד מצוקה בבית, והוא רואה בבית הספר מקום של ביטחון תזונתי וחינוכי שיעודד אותו להגיע. באמת נדהמתי לשמוע את זה. אנשים לפעמים לא ערים לכך שיכול להיות שארוחה היא עולם ומלואו בשביל ילד במצוקה, או בשביל ילד שיש לו מחסור בבית, והוא מוצא מענה לצורך שלו בתוך בית הספר".

"הייתי פוגשת תלמידים חיוורים, ובאמצע היום היו אומרים שיש להם סחרחורת", אומרת חכים. "כשהייתי שואלת אם הם אכלו או שתו משהו – אומרים לך לא. אני לא רואה את הבעות העיניים האלה של ילד שנמצא במקום הזה שהוא רעב, ומסתכל, ומתבייש לבקש"

ארבע הצעות חוק, אפס התקדמות

נכון להיום, תוכנית ההזנה מטעם המדינה קיימת רק בתיכוני הזדמנות שנייה בחברה הערבית. עמותת 121, שעוסקת בשנים האחרונות בנושא והקימה פורום בשם "מתכון להצלחה", שבו חברים רשתות חינוך, ארגונים חברתיים וארגוני הורים, מבקשת להרחיבו לכלל התיכונים לנוער בסיכון בישראל. 

על פי סקרים שערכה העמותה, בחינוך העל יסודי יש כ-60 אלף תלמידים שסובלים מהיעדר ביטחון תזונתי, אשר כ-20 אלף מתוכם מרוכזים בבתי ספר אלו. המשמעות היא שהרחבת ההזנה לאותם בתי ספר תאפשר לפתור חלק ניכר מהבעיה, בעלות נמוכה יחסית שמוערכת בכ-40 מיליון שקלים לשנה.

"עד כה התוכנית מתקבלת בצורה מאד חיובית", אומר רועי מאור, מנהל פיתוח מדיניות בעמותה. "התלמידים מעוניינים בארוחות, זה עוזר להם להישאר בבית ספר ולהתמיד, ונראה שזה מצליח במטרה שלו - שזה לחזק את המסגרת של בית הספר לתלמידים בסכנה לנשירה ממערכת החינוך. אז ארוחה זה חשוב גם ברמה הפיזית כדי שתלמידים יוכלו להישאר וללמוד, אבל גם ברמה הערכית חינוכית כחלק מתפיסה שבית ספר זה מקום שאפשר להישען עליו, שנותן מענה לכלל הצרכים של התלמיד".

"בניגוד לתיכונים רגילים", ממשיך מאור, "מרכזי החינוך הטכנולוגיים הערביים והיהודים קולטים אוכלוסייה מאד דומה במאפיינים שלה. ולכן אם הפתרון הזה נחוץ ומועיל בבתי ספר ערבים, אין סיבה לא לאמץ אותו בבתי ספר יהודים. אמנם יש לזה עלות תקציבית, אבל גם לנשירה של תלמידים יש עלות תקציבית גדולה הרבה יותר. לכן בסופו של דבר לא צריך להסתכל על זה כהוצאה, אלא כחלק מההשקעה של המערכת".

לגבי שאר התלמידים הרעבים, אלו שלומדים בתיכונים רגילים, התמונה מורכבת יותר. בניגוד לתיכוני הזדמנות שניה, שם שיעור התלמידים שסובלים מהיעדר ביטחון תזונתי גבוה יותר, בתיכון רגיל יכול להיות שמדובר בתלמידים בודדים מתוך מאות, ויש צורך גם לזהות אותם וגם לספק להם הזנה בצורה שלא תבייש אותם.

"בבתי ספר לנוער בסיכון, ללא הזנה, בית הספר מתקשה לתפקד כמכלול", מסביר מאור. "בבתי ספר רגילים זו בעיה נקודתית, ולכן מבחינת בית הספר להתחיל להתעסק בהזנה זה עומס על המערכת וההנהלה שלא תמיד הגיוני להיכנס אליו, בשביל מספר תלמידים שיכול להיות מאד קטן. לכן הבסיס להרחבה של זה בבתי ספר רגילים חייב להתחיל במיפוי של הצרכים ושל התשתיות הקיימות, כדי לראות איך אתה יכול לבנות תוכנית בצורה נכונה".

כפי שדיווחנו בשומרים בפברואר האחרון, כיום מונחות על שולחן הכנסת ארבע הצעות חוק, שגובשו יחד עם העמותה, להרחבת ההזנה לכלל בתי הספר לנוער בסיכון. ההצעות הוגשו על ידי חברי הכנסת ינון אזולאי מש"ס, ואליד אלהואשלה ואימאן ח'טיב יאסין מרע"ם, ויוסף עטאונה מחד"ש-תע"ל – אך אף לא אחת מהן הגיעה אפילו לקריאה טרומית. לצדן, ישנן גם הצעות נוספות כמו זו של ח"כ נעמה לזימי (העבודה) שביקשה להבטיח ארוחה חמה לכל תלמיד בישראל, או של ח"כ מאיר כהן, לשעבר שר הרווחה, שמציע כי המדינה תספק כריך לכל תלמיד על יסודי. 

כרגע נראה שלממשלה לא דחוף לאמץ אף אחת מההצעות שעל השולחן, או לקדם פתרונות אחרים, ופיילוט כמו זה שנעשה בחברה הערבית לא נראה באופק.

ממשרד החינוך מסרו בנושא זה כי המשרד פועל להרחבת התוכנית בשיתוף המועצה הלאומית לביטחון תזונתי.

שומרים ימשיך לעקוב ולעדכן.