שורה של חוקים שמקדמת הקואליציה, והעוסקים רובם ככולם במנגנוני הבחירות בישראל, מעלים את השאלה האם הממשלה הנוכחית מנסה להבטיח את שרידותה תוך פגיעה קשה בדמוקרטיה הישראלית. אפשרות לא מופרכת, אם נזכור שזמן קצר אחרי הקמת הממשלה, היא תמכה בפנייה של אזרח לוועדת הבחירות המרכזית, שביקש לקבוע על סמך פרשנות מתחכמת לגבי חודש חשוון, שהבחירות הבאות יתקיימו רק בתום חמש שנים מהקודמות, ולא ארבע כפי שכתוב בחוק. 

יו"ר הוועדה, השופט נעם סולברג, הדף את הניסיון הזה, אבל מהלכים נוספים לביצור שלטון הקואליציה הקיימת וניצחונה בבחירות הבאות מתקיימים גם כעת, בין אם בהחלשת התקשורת והחינוך הממלכתי, כך שהציבור לא נחשף לעמדות ביקורתיות או תופס אותן כלא לגיטימיות, ובין אם בהצעות חוק לשינוי החוקים העוסקים בבחירות. בראשן מככב התיקון לחוק יסוד הכנסת ל"הרחבת העילות למניעת השתתפות בבחירות", שיזם יו"ר הקואליציה ח"כ אופיר כץ (ליכוד), ומקודם בימים אלה במהירות בוועדת הכנסת שבראשה עומד כץ. 

בכסות של מלחמה בטרור, מבקשת ההצעה להקל על פסילת רשימות ומועמדים ערבים, ובכך לחלק את עוגת המנדטים מחדש, מה שיוסיף לפי הערכות 5-7 מנדטים למפלגות הקואליציה. הצעה נוספת המרחיבה את אפשרויות ההדחה של חברי מועצה ברשויות המקומיות על רקע תמיכה בטרור, הגיש ח"כ חנוך מילביצקי (ליכוד) והיא עברה בקריאה טרומית בסוף נובמבר. כשגם שם המנגנון הפוליטי מקבל אחיזה גדולה יותר בהליך ההדחה. 

הזגזוג בין הזירה הארצית למוניציפאלית אינו מקרי. הצעת החוק שתעבור, תיצור תקדים שיקל על העברת השנייה, כשעצם הדיון בשתיהן נוטע בתודעה הישראלית את הרעיונות הללו. "זו שיטת עבודה", אומרת פרופ' תמר הוסטובסקי ברנדס, מומחית למשפט בינלאומי ולמשפט חוקתי מהקרייה האקדמית אונו ועמיתת מחקר בכירה במכון למחשבה ישראלית. "יש כאן הכשרת לבבות לרעיונות, שפעם נתפסו כהזויים, והיום הם נזרקים לשיח הציבורי כדי לבדוק את התגובה אליהם. לרוב הם ימצאו דרכם למיינסטרים, אם הם נמצאים בשיח מספיק זמן". 

ח"כ ואליד אלהואשלה (רע"מ) מתאר את זה הלכה למעשה: "חברי הכנסת הערבים לא תומכים בטרור, אנחנו יודעים מי תומך בטרור, וזה לא המפלגות הערביות. אבל זה לא מפריע לקואליציה לעלות לפודיום ולומר שכולנו תומכי טרור. הדיבורים האלה מכינים את הקרקע, כדי שתהיה לחקיקה נגדנו לגיטימציה בציבור. אופיר כץ רוצה לחרוץ את גורל הבחירות הבאות. זה מה שמעניין אותו. הם רואים את הסקרים, והם לא מטומטמים, הם מבינים שהם לא מצליחים להרכיב ממשלה. ב-2015 אמר נתניהו הערבים נוהרים לקלפיות, עכשיו הוא מחפש לפסול רשימות ומתמודדים כדי להוריד את אחוז ההצבעה של הערבים בדרך הזו". 

להערכה הזו שותף גם פרופ' יניב רוזנאי, סגן דיקן בבית הספר למשפטים באוניברסיטת רייכמן. "יש כבר חוק למאבק בטרור", הוא מזכיר. "הצעת החוק הזו היא לא כלי למלחמה בטרור, היא כלי לדיכוי ההצבעה, שיכולה לשנות את המפה הפוליטית. זו לא הדרך היחידה, אבל זה הסיכוי הכי גדול של הקואליציה להישאר בשלטון אחרי הבחירות, לאור מצבה בסקרים. אז היא משנה את כללי הבחירות, כך שאמנם יתקיימו בחירות, אבל לקואליציה יהיה סיכוי טוב יותר לנצח בהן. ואם בית המשפט העליון יבטל חלק מהפסילות, הקואליציה תטען שהשופטים תומכי טרור, מה שיתן עוד הצדקה לרפורמה משפטית. זה ווין ווין מבחינתם". 

"הצעת החוק הזו (של ח"כ אופיר כץ) היא לא כלי למלחמה בטרור, היא כלי לדיכוי ההצבעה, שיכולה לשנות את המפה הפוליטית. זו לא הדרך היחידה, אבל זה הסיכוי הכי גדול של הקואליציה להישאר בשלטון אחרי הבחירות, לאור מצבה בסקרים", אומר פרופ' רוזנאי

"הסיפור פה הוא לא הטרור"

הצעת החוק של יו"ר הקואליציה כץ, מבקשת להרחיב את האפשרויות המופיעות בסעיף 7א לחוק יסוד הכנסת, לצורך פסילת רשימה או מתמודד בבחירות, כך שמספיק גילוי אהדה חד-פעמי במפגע בודד, כדי לפסול מתמודד או רשימה. האם, למשל, גילוי אהדה כלפי הצעירה הפלסטינית עהד תמימי, שירקה לעבר חייל צה"ל יחשב עילת פסילה? יתכן. החוק הקיים דורש תמיכה מתמשכת ולא באדם בודד, אלא במאבק של מדינת אויב או ארגון טרור.

לפי התיקון המוצע, פסילת מתמודד על ידי ועדת הבחירות, לא תחייב יותר אישור של בית המשפט העליון, והוא ישמש רק כערכאת ערעור, מה שמצמצם את מרחב ההתערבות שלו לסוגיות טכניות. כך שהקביעה מה בכלל נחשב גילוי אהדה או תמיכה תקבע ועדה פוליטית בהרכבה, המורכבת מנציגי הסיעות בכנסת, בהתאם לגודלה היחסי של הסיעה. 

הצעת החוק גם מנוסחת כך שהפסילה לא תופעל על תמיכה בטרור יהודי, שכן היא תתייחס לטרור כלפי אזרחי ישראל, בעוד שטרור שמופנה לאחרים, למשל פלסטינים, אינו נכלל שם. אם תהיתם, את הסעיף שבגינו מועמדי הימין הקיצוני נפסלו בעבר מלהתמודד לכנסת - סעיף ההסתה לגזענות - אותו התיקון לחוק דווקא לא מבקש להרחיב. 

"הסיפור פה הוא לא הטרור", אומר פרופ' אדם שנער מבית הספר למשפטים באוניברסיטת רייכמן. "הרי אם היה אכפת לחברי הקואליציה מטרור, הם היו מנסחים את ההצעה כך שלא יהיו תומכי טרור בכנסת ולא משנה מי הקורבן ואיפה זה קורה. התמיכה של ח"כ לימור סון הר מלך ברוצח משפחת דוואבשה, עמירם בן אוליאל, לא מפריעה להם, גם לא ההרשעה של איתמר בן גביר בתמיכה בארגון טרור. החוק הזה נתפר כדי לזרוע ייאוש בקרב האזרחים הערבים, שירגישו שאין טעם לצאת להצביע. ואם זו אכן תהיה המגמה, אז ההצבעה שלהם, שגם ככה סובלת מתת ייצוג תרד עוד יותר, ומצבן של מפלגות הימין ישתפר".

האם המוטיבציה של המצביעים הערבים להגיע לקלפי אכן תדעך או שלהפך, החקיקה תתדלק את ההבנה שצריך להילחם? "החברה הערבית חצויה בין אלה שחושבים שהבחירות הן עדיין כלי השפעה חשוב לבין אלה שאומרים נחצו כל הגבולות ולא נשאר על מה להיאבק", מאבחנת חברת הכנסת זה קרוב לעשור, עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל). "הצעירים מרגישים דיכוי וניכור מוגבר מאז פרצה המלחמה. הם מאבדים תקווה שיש עם מי לבנות פה עתיד. להם יהיה פחות דחוף להצביע, ואנחנו צריכים לשכנע אותם שמי שרוצה לחיות פה, חייב להילחם. טועה מי שחושב שמדובר במאבק רק על ייצוג האוכלוסייה הערבית בכנסת. זה מאבק נגד ביסוס דיקטטורה. גנץ, לפיד ובנט - כל מפלגה שחולמת להחליף את השלטון צריכים להבין את זה ולהיאבק איתנו". 

והם עושים את זה? 

"הצעת החוק הזו חושפת את הגישה של רוב הציבור במדינה כלפי האוכלוסייה הערבית. הרבה מהיהודים שנאבקים בה עושים את זה מסיבות אינסטרומנטליות. הם רואים באוכלוסיה הערבית לשון מאזניים שיכולה להכריע את הבחירות לטובתם, ומפחדים שהחקיקה הזו תרחיק את הערבים מהצבעה. אני לא אוהבת את זה. הייתי רוצה שיאבקו נגדה מתוך הבנה שככה צריכה להיות דמוקרטיה, אבל אין לי כבר הרבה ציפיות. כרגע מספיק לי שפשוט יאבקו". 

הצעת החוק של כץ הונחה על שולחן הכנסת בינואר 2023 ולא קודמה, עד שבסוף אוקטובר עודכנו חברי ועדת השרים לענייני חקיקה שעות ספורות לפני כניסת שבת, על הוספת ההצעה ללו"ז הישיבה הקרובה. בנובמבר כבר התקיימו בעניינה שני דיונים במסגרת ההכנה לקריאה ראשונה. ביום שלישי תוכנן להתקיים דיון נוסף, אולם הוא בוטל כיוון שכץ הגיע ללוות את נתניהו בפתיחת עדותו בבית המשפט.  

"אנחנו מגויסים להגיש הסתייגויות ולהשפיע על הדיון", אומרת סלימאן, "אם ימחקו רשימה, ההחלטה תהיה אחרת מאשר אם פוסלים מועמד. כשהעלו את אחוז החסימה, תגובתנו הייתה הקמת הרשימה המשותפת שהגיעה ל-15 מנדטים. גם עכשיו לא נכנס לאיזה חור ונעלם מהחיים הפוליטיים. אולי נעשה עוד פעם צעד שיפתיע את כולם. נחכה ונראה".

שוב רשימה משותפת או חבירה לרשימה יהודית?

"כל האופציות על השולחן. עוד לא החלטנו מה האופציה הכי טובה. רע"מ אמרו כל הזמן שחשוב להם לרוץ לבד, ועכשיו הם מדברים על חבירה טכנית. מה שחשוב זה לתת לציבור הרגשה, שגם אם החוק עובר, אנחנו עדיין רלוונטיים למאבק הפוליטי"

"אם ימחקו רשימה, ההחלטה תהיה אחרת מאשר אם פוסלים מועמד. כשהעלו את אחוז החסימה, תגובתנו הייתה הקמת הרשימה המשותפת שהגיעה ל-15 מנדטים. גם עכשיו לא נכנס לאיזה חור ונעלם מהחיים הפוליטיים. אולי נעשה עוד פעם צעד שיפתיע את כולם. נחכה ונראה"

לפסול, לשלול, לעכב, לאסור

בפורום "מדעני/ות המדינה למען הדמוקרטיה" מצביעים על הצעת חוק נוספת, שאף מקצינה את זו של יו"ר הקואליציה ושוללת לחלוטין את סמכותו של בית המשפט העליון מלהתערב בהחלטות ועדת הבחירות המרכזית לגבי אישור או פסילת מועמדים ורשימות. 

בחוק הקיים, החלטת ועדת הבחירות נתונה לאישור סופי של בג"ץ, וזה מצידו מרבה להפוך החלטות לפסילת מפלגות. ההצעה של ח"כ ניסים ואטורי (ליכוד) קובעת כי החלטת הועדה, שבה יש רוב לסיעות הקואליציה, תהיה "סופית, חלוטה, ובלתי ניתנת לערעור". מה שיתן בידי הוועדה חופש פעולה מוחלט להגביל את הזכות לבחור ולהיבחר. אם תעבור, יחד עם הרחבת עילות הפסילה, יווצר "מט בשני מהלכים על הדמוקרטיה הישראלית", מתריעים בפורום. 

שתי הצעות נוספות שמבקשות לדלל את הכנסת משמאלנים וערבים, הגישו יחד חברי הכנסת אליהו רביבו ובועז ביסמוט (ליכוד). הן מבקשות לפסול את מי שקורא לחרם על ישראל מהתמודדות בבחירות. ואם לא לפסול, אז לפחות לשלול מימון ממפלגה כזו. 

הצעות החוק מתבססות על "החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם", הכולל תחתיו גם "אזורים הנתונים לשליטת ישראל", כך שחבר כנסת או מפלגה הקוראים לחרם על תוצרת ההתנחלויות, כמחאה נגד הכיבוש. או כאלה שיקראו לחרם כדי ללחוץ על ישראל לסיים את המלחמה בעזה ולשחרר את החטופים עלולים להסתכן בסנקציות הללו. 

גם התיקונים לחוקי יסוד הממשלה והכנסת שהגיש רביבו יחד עם דודי אמסלם (שמו נמחק אחרי שמונה לשר) מבקשים להנציח את שלטון הליכוד. הם מציעים שהרכבת הממשלה תוטל על ראש המפלגה הגדולה ביותר, שאי העברת תקציב לא תביא יותר לפיזור הכנסת, ושפיזורה בשנה הראשונה ידרוש רוב של 70 חברי כנסת ולא 61 כנדרש כיום. 

"זה עוד ניסיון להנציח את השלטון", אומר שנער, "בהנחה כמובן שהליכוד תהיה המפלגה הגדולה ביותר בסקרים שלפני הבחירות, ואז יקדמו את ההצעה הזו במהירות. במקרה כזה, גם אם אין למפלגות הגוש 61 כדי להרכיב קואליציה, הנשיא יצטרך לפנות קודם לגדולה מביניהן, ואם היא תצליח בכל זאת להרכיב ממשלה יהיה קשה להפיל אותה בשנה הראשונה. לא העבירה תקציב? גם לא בעיה.

"צירוף כל המהלכים הפופוליסטים האלה יחד הם כמעט דיקטטורים", אומר שנער בהתייחסו לכלל הצעות החוק בנושא. "אנשים שיש להם כוח עכשיו אומרים, אני לא אתן לאף אחד להחליף אותי. זה אנטי דמוקרטי, כי כל הרעיון בדמוקרטיה הוא שלא סתם יהיו בחירות, אלא שיהיו בחירות שבהן יש סיכוי להחליף את מפלגת השלטון, כלומר סיכוי הוגן למיעוט להפוך לרוב. ופה מנסים לחסל את המיעוט או לפחות לצמצם מאוד את כוחו, כך שלא יוכל להחליף את הרוב". 

עוד שתי הצעות חוק שמחזקות את המגמה הזו, הן הצעתו של ח"כ אלמוג כהן (עוצמה יהודית) להאריך את תקופת הצינון של אנשי מערכת הביטחון שמבקשים להשתלב במערכת פוליטית משלוש לחמש שנים. מה שיכול להועיל לרשימה שרצה על טיקט של משילות, ותשמח לא להתחרות בכוחות רעננים שיצוצו. או למשל, הצעתה של ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן לאסור שביתות 30 יום לפני הבחירות הכלליות והמקומיות - מה שיחזק את תדמית המפלגה שבאותה עת בשלטון. מרבית האנשים לא מבדילים בסמכות מי לפנות את ערימות הזבל שלא יפונו או מי אחראי לאובדן ימי העבודה בגלל ילדים שנשארים בבית בשל שביתת מורים. מבחינתם השלטון אשם, ועדיף שחודש לפני הבחירות יאמין הבוחר שהכל טוב, אחרי הכל, למי רע כאן?

"שיטת הבחירות בהונגריה שונה משל ישראל, אבל בשתי המדינות, השלטון זיהה חולשות בשיטת הבחירות, וניצל אותן לרעה. למשל, דרך פגיעה במדיה. בישראל פגיעה בתקשורת נתפסת בטעות כנושא אחד, ופגיעה בבחירות כנושא שני - ולא, זה אותו נושא", אומרת הוסטובסקי ברנדס

"בישראל זכויות אדם עברו פוליטיזציה"

הצעות החוק הפורמליות הן רק חלק מהתמונה הכוללת. "הניסיון להשיג הנצחה שלטונית לא מתבטא רק במשחק ישיר של שינוי כללי הבחירות" אומר רוזנאי. "שינויים בתקשורת ובחופש ביטוי, בחינוך ובתרבות מאוד משמעותיים בהנצחה כזו. למימון כמו להפסקת מימון יש משמעות קריטית, ההקלות לערוץ 14 שמשדר פרופגנדה שלטונית גם בימי שגרה, לצד ניסיונות לסגור את התאגיד שמציג עמדה ביקורתית לשלטון, הם רק דוגמה. שלא לדבר על יוזמות של הרגע האחרון. זוכרת את הניסיון של הליכוד להציב מצלמות בקלפיות בישובים ערבים ב-2019? אז עכשיו אלה יכולות להיות 'כיתות כוננות' מטעם המשרד לביטחון לאומי שיסתובבו מסביב לקלפיות מסוימות וירתיעו מצביעים מלהגיע. הניסיון להשפיע על דפוסי ההצבעה ביישובים ערבים לובש כל הזמן פנים חדשות". 

מלבד ההצעה המדוברת להרחבת עילות הפסילה של אופיר כץ, עם רוב ההצעות לא נעשה הרבה. אולי מוגזם להתרגש מהן?

"זה נכון שלא הכל יקודם, אבל מספיק שמעבירים את ההצעה של כץ וזה גיים צ'יינג'ר. ההצעות האלה מראות את הכיוון, וגם אם רק חלקן יעבור, זה ישפיע. מה גם שלא מעט הצעות חוק שהוגשו קצת אחרי הקמת הממשלה ולא נעשה איתן דבר, מקודמות במושב הזה". 

"לא מרגיע אותי, שאומרים שהצעות החוק הן בשלב מאוד התחלתי", מוסיפה פרופ' הוסטובסקי ברנדס. "גם בגלל שהדברים פה יכולים להתקדם על סטרואידים, וגם בגלל שאם תיחלש היכולת של בית המשפט להעביר עליהן ביקורת שיפוטית, יש סיכוי גבוה שהן יעברו". 

את רואה דמיון להונגריה?

"שיטת הבחירות בהונגריה שונה משל ישראל, אבל בשתי המדינות, השלטון זיהה חולשות בשיטת הבחירות, וניצל אותן לרעה. למשל, דרך פגיעה במדיה. בפלייבוק ההונגרי היה מימון מסיבי של כלי תקשורת שתומכים בשלטון, לעומת ביטול מימון של כלי תקשורת שמתנגדים לשלטון, זה השפיע באופן ישיר על ההגינות של הבחירות, כי הציבור נחשף לעמדות שתומכות בשלטון, ולא הייתה לו הזדמנות להיחשף לעמדות הפוכות. בישראל פגיעה בתקשורת נתפסת בטעות כנושא אחד, ופגיעה בבחירות כנושא שני - ולא, זה אותו נושא". 

מה החולשה הישראלית הבולטת במאבק על ההגינות בבחירות? 

"שהדה לגיטימציה לציבור הערבי ולמפלגות שלו, לא זוכה למספיק להתנגדות בקרב הציבור הליברלי. המאבק ממוקד בהגנה על המוסדות כמו בית המשפט והיועמ"שית, ולא בהגנה על ערכים דמוקרטיים כמו שוויון וחופש ביטוי. נקודת החולשה הזו התחזקה עוד יותר אחרי השבעה באוקטובר, בגלל הפחד המובן מטרור. הימין זיהה את נקודת החולשה ומשתמש בה גם בהקשר של שינוי כללי הבחירות ופגיעה במפלגות הערביות. מי שתומך בחופש ביטוי לביטויים מכעיסים, ממותג כלא פטריוט. תמיכה בשוויון עבור קבוצות מיעוט, נתפסת כקיצוניות או כאי נאמנות למדינה, התנגדות למלחמה מוצגת כתמיכה בטרור. אנשים יצאו לרחובות על פגיעה בעילת הסבירות, אבל לא יצאו לרחובות על פגיעה מהותית בחופש הביטוי של הציבור הערבי". 

אנשים מבינים מה זה חופש ביטוי יותר מאשר מה זה עילת הסבירות.

"נכון, אז איך זה בכל זאת קורה? כי בישראל זכויות אדם עברו פוליטיזציה וגם מי שמבין עקרונית את חשיבות חופש הביטוי, מתקשה בשעת מבחן להגן על עמדות מקוממות שקשה לו לשמוע, למרות שזה בדיוק המבחן לחופש הביטוי. אם המוסדות ימשיכו להתקיים, אבל השוויון וחופש הביטוי יפגעו, הציבור לא יזהה שהייתה כאן פגיעה משמעותית בדמוקרטיה או בבחירות, וגם על זה השלטון משחק". 

מה אם העם פשוט זז ימינה? 

"ויקטור אורבן טען שהוא מייצג את רצון העם - וזה נכון במובן זה שלא הייתה רמאות במספרים. גם אם אלה אכן המספרים, השאלה מה הוביל אליהם. כבר עכשיו המדינה אומרת אני לא חייבת לממן עמדות ביקורתיות, כשהיא מבקשת לסגור את התאגיד ולבטל תקציבי פרסום של משרדי הממשלה בעיתון הארץ. ההנחיה לבטל לעובדי מדינה את המנויים להארץ, היא אפילו חמורה יותר בעיני, למרות שבפרסום נמצא הכסף היותר גדול". 

למה? 

כי היא מונעת מעובדי מדינה להיחשף לעמדות שמתפרסמות בעיתון, וחשובות לתהליך קבלת ההחלטות שלהם, היא עושה דה לגיטימציה לעמדות עצמן. אלה מהלכים שמתרחשים עוד לפני הקלפי במסגרת השחיקה הדמוקרטית. וכן, יהיו בחירות. גם במדינות כמו הונגריה שיש בהן שחיקה דמוקרטית, יש בחירות. גם במדינות שיש קונצנזוס שהן לא דמוקרטיות בכלל, כמו רוסיה, יש בחירות. 

"השאלה היא האם הבחירות הבאות בישראל יתקיימו בתנאים מספיק הוגנים ותחרותיים, לא האם נלך לקלפי ונשלשל פתק לתיבה. אנשים מדמיינים הפיכה בכוח ומחפשים את הנקודה הקריטית - שהכנסת תעביר חוק שאין יותר בחירות. זה לא יקרה, אבל אם אנשים חושבים שכל עוד הן לא מבוטלות, לא קורה פה שום דבר דרמטי, הם טועים לחלוטין".