הערים החרדיות בצמרת, והיישובים הבדואים בתחתית: כך נחלק הסיוע הממשלתי שהעניק משרד הפנים בראשות השר דאז אריה דרעי לרכישת מזון בתקופת הקורונה. בהסכם הקואליציוני הנוכחי בין הליכוד וש"ס הובטחו מיליארד שקלים נוספים שיחולקו באותו האופן.

בסוף 2020, בעיצומה של מגפת הקורונה ורגע אחרי שפוזרה הכנסת ה-23, הכריז משרד הפנים על מיזם שנועד לסייע למשפחות מוחלשות שסובלות מאי ביטחון תזונתי. בבסיסו של המיזם הייתה חלוקה של 700 מיליון שקלים למשפחות נזקקות באמצעות כרטיסים נטענים לרכישת מזון. הקריטריון לקבלת הסיוע הייתה זכאות שוטפת להנחה של 70% בארנונה, שהקנתה אוטומטית את הכרטיס. אזרח שלא קיבל הנחה כזו באופן שוטף נדרש להגיש בקשה פרטנית ולהוכיח שהוא עומד במבחן הכנסה. הכסף למשפחות הנזקקות הועבר בשלוש פעימות, ובסך הכל קיבלה כל משפחה עד 7,200 שקלים. 

המיזם עורר תרעומת בין היתר משום שהופקד בידי משרד הפנים, ולא למשל בידי משרד הרווחה, וללא כל מעורבות של "המועצה הלאומית לביטחון תזונתי" - גוף ממשלתי מקצועי שהוקם בדיוק למטרות כאלה. סמיכותו של מיזם הכרטיסים הנטענים לבחירות הכלליות, והקריטריונים שנקבעו, יצרו גם הם את התחושה שמדובר ב"כלכלת בחירות". העובדה שבערים החרדיות הופצו פוסטרים ועליהם שמו ותמונתו של השר דרעי לצד איזכור של התלושים, בוודאי לא עזרה. 

לפני מספר חודשים פנה שומרים למשרד הפנים, במסגרת בקשת חופש מידע, וביקש לקבל את נתוני החלוקה. התוצאות חד משמעיות. בראש הרשימה ניצבת העיר החרדית מודיעין עילית – בה ניתנו כרטיסים נטענים ל-8,780 משפחות, בסכום כולל של כ-40 מיליון שקלים. בממוצע, כל תושב מודיעין עילית קיבל במסגרת המיזם 530 שקלים. במקום השני ניצבת ביתר עילית החרדית, שם קיבל כל תושב בממוצע 397 שקלים

כפי שנחשף בעבר בתחקיר שומרים, הטענה שהועלתה הייתה כי קריטריון ההנחה בארנונה נתפר לטובת האוכלוסייה החרדית. התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ וצירפה לעתירתה ניתוח של נתוני משרד הפנים, מהם עלה כי ביישובים בעלי רוב חרדי, שיעור הזכאים להנחה בארנונה עמד על כ-45% ממשקי הבית, בעוד ביישובים לא יהודיים עמד שיעור הזכאים על 25% בלבד.

"השימוש בקריטריון זה מעלה חשש שמא תינתן העדפה ברורה לאוכלוסייה המקורבת לשר הפנים", נכתב בעתירת התנועה לאיכות השלטון. "בשל התוצאה הברורה לפיה ביחס לגודלם באוכלוסייה צפויה האוכלוסייה החרדית ליהנות באופן חריג מהמענק, ולאור העובדה כי מדובר באוכלוסייה המקורבת לשר הפנים עולה חשש אמיתי שמא מדובר ב'תפירת' אמות המידה לטובת קבוצה מסוימת".

השופט אלכס שטיין דחה את העתירה על הסף וקבע כי מדיניותו של שר הפנים סבירה, שכן "אמות המידה לחלוקת המענק שבו עסקינן הותאמו למצבם הכלכלי של הנזקקים". 

נתוני האמת

לפני מספר חודשים פנה שומרים למשרד הפנים, במסגרת בקשת חופש מידע, וביקש לקבל את נתוני החלוקה. מהנתונים שהתקבלו עולה כי האוכלוסייה החרדית נהנתה ממענקים בשיעור גבוה הרבה יותר מאוכלוסיות עניות אחרות. הנתונים שהתקבלו כוללים בין היתר את מספר המשפחות שזכו לכרטיסי מזון נטענים בכל יישוב, וכן את סכום הסיוע הכולל שניתן ביישוב. שומרים הצליב את הנתונים הללו עם גודל האוכלוסייה, הצלבה שנתנה את הסיוע הממוצע "פר תושב" בכל ערי ישראל. כדי למנוע השוואה בין יישובים עשירים לעניים התמקדה ההשוואה רק בין ביישובים באשכולות הסוציו-אקונומיים 1 ו-2, האשכולות הנמוכים ביותר במדד החברתי-כלכלי של הלמ"ס. 

התוצאות חד משמעיות. בראש הרשימה ניצבת העיר החרדית מודיעין עילית – בה ניתנו כרטיסים נטענים ל-8,780 משפחות, בסכום כולל של כ-40 מיליון שקלים. בממוצע, כל תושב מודיעין עילית קיבל במסגרת המיזם 530 שקלים. במקום השני ניצבת ביתר עילית החרדית, שם קיבל כל תושב בממוצע 397 שקלים.

שתי הערים החרדיות, למען הסר ספק, הן בין היישובים החלשים והעניים ביותר בישראל ושתיהן באשכול סוציו-אקונומי 1. שאר תשעת היישובים באשכול 1 הם כולם יישובים ומועצות בדואיות בדרום הארץ. אלו נמצאים הרחק מאחורי הערים החרדיות בהיקף החלוקה. כך, למשל, ברהט שדומה בגודלה למודיעין עילית, רק 2,456 משפחות קיבלו כרטיסי מזון ובממוצע כל תושב בעיר הבדואית נהנה מסיוע בגובה 129 שקלים.

בתל שבע עמד הסיוע הממוצע על 67 שקלים לתושב, בחורה על 55 שקלים, במועצה האזורית אל קסום על 18 שקלים, ובמועצה האזורית נווה מדבר – היישוב החלש בישראל על פי הלמ"ס – הסתפקו בסיוע ממוצע של 14 שקלים לתושב.

בנתונים ישנן גם 1,378 משפחות מהפזורה הבדואית שקיבלו סיוע כולל בגובה 3.6 מיליון שקלים, ואינן משוייכות לאף יישוב. גם אם כל הסכום הזה חולק בפועל למשפחות בשתי המועצות הבדואיות הדרומיות, הדבר אמנם ישפר מעט את מיקומן בטבלה, אך לא ישנה את התמונה הכוללת - שבה החרדים בראש הרשימה, והבדואים בתחתית.

הסיוע במועצות הבדואיות היה כה נמוך, עד שגם יישובים כמו דימונה ושלומי, מאשכולות 5 ו-6 שנבדקו בצורה מדגמית, זכו לסיוע ממוצע גבוה יותר.

חלוקת כספי הסיוע רלוונטית ביותר במבט לעתיד. בהסכם הקואליציוני עם ש"ס נקבע כי משרד הפנים יקבל עוד מיליארד שקל מדי שנה לחלוקה בצורה דומה. לאחרונה כי בדיוני התקציב הוסכם שהסכום יצטמצם לרבע מיליארד שקלים בשנה הנוכחית, ויעלה לחצי מיליארד בשנה שלאחר מכן

"הרבה אנשים כאן גרים בכפרים לא מוכרים (שבהם הבנייה כולה אינה חוקית ד"ד), ככה שבקושי יש כאן בכלל גבייה של ארנונה והקריטריון הזה פחות רלוונטי", אמר לשומרים גורם רווחה באחת הרשויות הבדואיות בדרום. בשל כך, תושבים שרצו לקבל את הכרטיסים נאלצו להגיש בקשות פרטניות - אלא שהמוקד הטלפוני שהפעיל משרד הפנים פעל בזמינות נמוכה ובזמני המתנה ארוכים מאוד - עובדה שצוינה גם בדו"ח מבקר המדינה על המיזם - מה שהקשה על תושבים להתעדכן במצב הבקשה או להשלים פרטים כשנדרשו לכך. 

מהצד השני, אומר אותו גורם רווחה, תושבים ביישובים אלו מרבים להשתמש בכרטיסי סים משולמים מראש, ולכן מחליפים מספרי טלפון בתדירות גבוהה, מה שכנראה מנע גם ממשרד הפנים לחזור אליהם ולעדכן אותם בסטטוס הבקשות. "יש כאן גם אנשים שלא יודעים לקרוא, אז אולי לא הבינו הודעות שנשלחו אליהם", העריך, והוסיף: "גם עבורנו להגיע לאנשים האלה זה אתגר ואנחנו לפעמים צריכים ממש לצאת לשטח בשביל זה". 

הסיבות הללו, ניתן להניח, הן אלו שהובילו לכך שבשתי המועצות הבדואיות שמתאפיינות בריבוי של כפרים בלתי מוכרים - נווה מדבר ואל קסום - אחוז הבקשות שנפסלו עמד על 37-40%, בעוד הממוצע הארצי עמד על 7% בלבד. כאמור, שתי המוצעות גם קיבלו את הסיוע הממוצע לתושב הנמוך ביותר מבין כל היישובים באשכולות הנמוכים.

"הרבה אנשים כאן גרים בכפרים לא מוכרים, ככה שבקושי יש כאן בכלל גבייה של ארנונה והקריטריון הזה פחות רלוונטי", אמר לשומרים גורם רווחה באחת הרשויות הבדואיות בדרום. בשל כך, תושבים שרצו לקבל את הכרטיסים נאלצו להגיש בקשות פרטניות - אלא שהמוקד הטלפוני שהפעיל משרד הפנים פעל בזמינות נמוכה ובזמני המתנה ארוכים מאוד

גם עמנואל ורכסים בצמרת

כאמור, בראש מקבלי הסיוע נמצאות הערים החרדיות מודיעין עילית וביתר עילית. מיד אחריהן היישובים שנהנו מהסיוע הרב ביותר בממוצע לתושב הם ההתנחלות החרדית עמנואל (382 שקלים לתושב) והיישוב החרדי רכסים (375 שקלים) בצפון הארץ - שתיהן באשכול 2 של הלמ"ס. במקום החמישי נמצא היישוב הערבי עילוט, גם הוא באשכול 2, עם סיוע ממוצע לתושב של 363 שקלים, ואחריו בני ברק עם 319 שקלים.

רוב היישובים באשכולות 1-2 הם יישובים בעלי צביון מובהק – חרדי, ערבי או בדואי – וכך מאפשרים לדעת איזה אוכלוסייה נהנתה בפועל מכרטיסי המזון. מנגד, ככל שאוכלוסיית היישוב מגוונת יותר, הבדיקה של ממוצע הסיוע פר תושב מעניקה תמונה פחות מדויקת. כך, ברשימת עשרה היישובים שקיבלו את מירב הסכום לקניית מזון נמצאות גם ירושלים (108 מיליון שקלים) ואשדוד (כ-25 מיליון שקלים). בשתי הערים ישנה קהילה חרדית שמונה 20-30% מאוכלוסיית העיר, אך גם אוכלוסיות מוחלשות אחרות כגון עולים וערבים, ולכן לא ניתן לדעת מהנתונים אם גם בערים אלו הסיוע זרם בעיקר לחרדים.

גם כאשר בודקים את הסיוע שקיבלה בממוצע כל משפחה (המתבסס על מספר הנפשות), היישובים החרדיים נותרים בחמשת המקומות הראשונים - מודיעין עילית במקום הראשון עם 4,613 שקלים למשפחה, ואחריה אלעד, ביתר עילית, בית שמש וקריית יערים. עם זאת, בעשירייה הראשונה של היקף הסיוע נמצאות גם רהט והמועצות נווה מדבר ואל קסום.

חלוקת כספי הסיוע רלוונטית ביותר במבט לעתיד. בהסכם הקואליציוני עם ש"ס נקבע כי משרד הפנים יקבל עוד מיליארד שקל מדי שנה לחלוקה בצורה דומה. לאחרונה פורסם בכלכליסט כי בדיוני התקציב הוסכם שהסכום יצטמצם לרבע מיליארד שקלים בשנה הנוכחית, ויעלה לחצי מיליארד בשנה שלאחר מכן. לשם השוואה, המיזם לביטחון תזונתי של משרד הרווחה והמועצה הלאומית לביטחון תזונתי נהנה מתקציב של כמאה מיליון שקל בשנה בלבד.

"זה מבעית"

ד"ר רוני סטריאר, יו"ר המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, הזדעזע מהנתונים. "זה מבעית", אמר. "יש פה אפליה חזקה וברורה של קבוצות חברתיות שהן בתת מיצוי זכויות - וזו בכיה לדורות. מבקר המדינה או בית המשפט העליון היו צריכים להתערב, כי יש פה ניצול של נושא כאוב - חוסר ביטחון תזונתי, רעב של ילדים - לצרכים זרים".

סטריאר טוען כי נציגי משרד האוצר במועצה הבהירו לו שככל שבתקציב הקרוב אכן יוקצו הסכומים המדוברים למיזם הכרטיסים הנטענים של משרד הפנים - הדבר יבוא על חשבון הרחבת המיזם הלאומי לביטחון תזונתי. אלא שבעוד המיזם מציע למשפחות מגוון של שירותים נלווים בתחומי ההתנהלות הכלכלית והתזונה, בכרטיסים הנטענים של משרד הפנים ישנו רק הסיוע הכספי.

"כל המחקרים מראים שאם אתה רוצה להשפיע על המשפחות אתה לא יכול לחלק להן סכום פעם או פעמיים בשנה", אומר סטריאר. "אתה צריך ללוות אותן מדי חודש עם מעטפת של שירותים ותמיכה שכוללת העצמה תעסוקתית, התנהלות כלכלית, סדנאות לתזונה בריאה, עבודה עם שירותי הבריאות ועוד. כל זה קורה במיזם לביטחון תזונתי, ושם (בכרטיסים של משרד הפנים) אין שום דבר. זה כרטיס שאתה מקבל בו כסף. אני לא נגד שיחלקו כסף למשפחות מרובות ילדים עם הכנסה נמוכה - אבל אין שום אינדיקציה מחקרית שהדבר הזה באמת עוזר לביטחון תזונתי".

סטריאר מוסיף כי על פי מחקר שנערך לאחרונה, רק 16% מהמשפחות שנתמכות על ידי המיזם הלאומי לביטחון תזונתי זכאיות להנחה בארנונה שתזכה אותן בכרטיסי המזון הנטענים. 

ד"ר רוני סטריאר טוען כי נציגי האוצר הבהירו לו שככל שבתקציב הקרוב אכן יוקצו הסכומים המדוברים למיזם הכרטיסים הנטענים של משרד הפנים - הדבר יבוא על חשבון הרחבת המיזם הלאומי לביטחון תזונתי. אלא שבעוד המיזם מציע למשפחות מגוון של שירותים נלווים בתחומי ההתנהלות הכלכלית והתזונה, בכרטיסים הנטענים של משרד הפנים ישנו רק הסיוע הכספי.

בארגון "לתת", שמסייע באופן קבוע לעשרות אלפי משפחות שסובלות מאי ביטחון תזונתי, טוענים כי השיעור מעט גבוה יותר - כ-28%. ועדיין המסקנה זהה: רוב הסיוע שניתן באמצעות הכרטיסים הנטענים לא הגיע לאוכלוסייה שהייתה זקוקה לו יותר מכל - המשפחות שסובלות מאי ביטחון תזונתי חריף.

"אם יש רצון לסייע לאנשים שנמצאים באי ביטחון תזונתי חמור, הקריטריונים חייבים להיות בהלימה גבוהה למי שנמצא באי ביטחון תזונתי חמור", אומר מנכ"ל "לתת", ערן וינטרוב. "בהקשר הזה יש שאלון שנבנה על ידי משרד החקלאות האמריקאי ואומץ על ידי הביטוח הלאומי וגם משתמשים בו במיזם הלאומי לביטחון תזונתי, וגם אנחנו משתמשים בו. זה בעצם הכלי המתוקף והמקובל ביותר כדי להבין אי ביטחון תזונתי, ולצדו יש בדיקות של מקבלי הבטחת הכנסה, קצבת מזונות ועוד. אלה קריטריונים שבבסיס שלהם יש הלימה גבוהה בין אי ביטחון תזונתי ועוני".

וינטרוב מוסיף כי גם האופן בו מחולק הסיוע הוא משמעותי. הוא סבור כי מיזם הכרטיסים הנטענים נתן משקל רב מדי למספר הנפשות במשפחה, ומצד שני שגם המיזם לביטחון תזונתי - שנותן 500 שקל לכל משפחה בלי קשר לגודלה - נוטה לקיצוניות השנייה. "הדבר האחרון זה שלתפיסתנו, וזו נקודה מהותית, חייב להיות חלוקה שהיא כל השנה, באופן חודשי ולא בפעימות. אפרופו עכשיו אנחנו לפני חג ויש הרבה תכונה בתקופות האלה, אבל האנשים האלה יהיו זקוקים לסיוע במזון גם אחרי החג".

בהסתכלות לעתיד, וינטרוב עדיין מקווה שהממשלה תפנה את מאות מיליוני השקלים שהבטיחה לטובת הביטחון התזונתי, כולל תוספת לתמיכה בעמותות המזון בגובה של מאה מיליון שקלים. "יש הזדמנות היסטורית לעשות שינוי מהותי במשיכת האחריות הממשלתית על נושא הביטחון התזונתי", הוא אומר. "במשך עשרות שנים המדינה, דרך העובדות הסוציאליות ברשויות המקומיות, מפנה נזקקים לעמותות - שמסייעות היום ליותר ממאה אלף משפחות באופן שוטף. אז הציפייה שלנו היא שהמדינה תיקח אחריות מלאה על הנושא הזה, אבל כל עוד העמותות ממשיכות לפעול – זה דבר שחייבים להידרש עליו".

צפו בתקציר התחקיר שפורסם בעבר בשומרים