לאריק שרון לא היה זמן לבזבז. את כל הונו הפוליטי הוא שם על תוכנית ההתנתקות של ישראל מרצועת עזה, ובמהלך גיבוש החוק ליישום התוכנית, לפני פברואר 2005, עמדת ראש הממשלה שרון הייתה שלאחר אישור החוק יוצא לאלתר צו המודיע לתושבי גוש קטיף שעליהם לעזוב את בתיהם. ללא דיחוי וללא מתן זמן ליריביו לטרפד את המהלך. "כשהבנתי שזו כוונתו של שרון", מספר עו"ד מייק בלס, בזמנו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, "אמרתי לעוזרים שלו שיודיעו לראש הממשלה, שיש קושי לקדם את החקיקה בלי לתת לאנשים תקופת זמן להיערך לאחר שיחקק החוק. צריך לזכור שבאותה העת תושבי גוש קטיף לא האמינו שההתנתקות אכן תצא לפועל, ורק מעטים מהם פעלו לקראת עזיבה ואיתרו מקום מגורים חלופי". 

אלא שבסביבתו של שרון לא ששו להעביר בעצמם את המסר למעלה ולהתעמת עם ראש הממשלה. "אם אתה חושב ככה, לך תסביר לו אתה", משחזר בלס את התשובה. "הוזמנתי אל שרון, לא אדם שפשוט לעמוד מולו, ואמרתי לו שהוא חייב לתת לאנשים זמן סביר להתארגן ושאי אפשר להוציא לפועל מהלך כזה מהרגע להרגע. שרון הקשיב ושאל אותי, כמה זמן דרוש? עניתי שלא פחות מחצי שנה. הוא מיד השיב, אוקיי, וחמישה חודשים? אמרתי שזה גם בסדר. בעקבות הסכמה זו נקבע בחוק כי 'יום הפינוי שייקבע בצו יהיה בתום חמישה חודשים לפחות מיום פרסומו, אלא אם כן שוכנעה הממשלה שטעמים חיוניים מצדיקים קביעת יום פינוי קרוב יותר' (ההתנתקות יצאה לפועל באוגוסט אותה השנה). 

"מה שאני רוצה להסביר בסיפור הזה, הוא שאם היה מדובר ביועץ משפטי שנמצא במשרת אמון ייתכן והוא היה אומר לראש הממשלה: 'אדוני, אתה רוצה פינוי בחודש הבא? מה שאתה רוצה שיקרה - יקרה, ומסכים לקדם חקיקה לפינוי התושבים מיד מהבתים. יועץ משפטי צריך לדעת להתמודד גם עם ראש ממשלה וגם עם שר דומיננטי, ואתה יכול לעשות את זה רק כשאתה לא חושש לפרנסתך או שיצלבו אותך".

"השרים לא מבינים שהחוק למינוי יועצים משפטיים במשרות אמון יפגע בעיקר בהם משום שהוא יגדיל את הלחץ שיופעל עליהם מהבייס שלהם", מסביר עו"ד מייק בלס, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. "נחוץ יועץ משפטי שיוכל לומר גם שאי אפשר"

לצד שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ביטול עילת הסבירות והחלת פסקת התגברות, הרפורמה מעוררת המחלוקת של שר המשפטים יריב לוין - שמוציאה מדי שבוע מאות אלפים אל הרחובות וזוכה לביקורת גורפת מצד כל גורמי המקצוע במערכת המשפט ובאקדמיה – כוללת גם שינוי מהותי בתפקיד היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. לא עוד יועצים מקצועיים, עובדי מדינה שנבחרו במסגרת הליך של נציבות שירות המדינה ואשר מחויבים בראש ובראשונה לשלטון החוק כשומרי סף של השירות הציבורי, אלא יועצים משפטיים במשרות אמון שנאמנותם תהיה נתונה קודם כל לשר הממנה אותם. בין אם זו שרת התחבורה החדשה-ישנה מירי רגב, שכבר הכריזה שהיא באה למשול וש"יועצים משפטיים הם רק יועצים משפטיים", ובין אם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שיצא במפגיע נגד היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, למחרת הפיגוע הקשה בסוף השבוע האחרון בירושלים - היועצים המשפטיים על הכוונת של ממשלת המשילות.

"מה שהשרים לא מבינים הוא שהחוק למינוי יועצים משפטיים במשרות אמון יפגע בעיקר בהם משום שהוא יגדיל את הלחץ שיופעל עליהם מהבייס שלהם", מסביר בלס את תפקידו של היועץ לשמור על השר לא פעם ולא פעמיים מפני עצמו ומסביבתו אל מול החשש לעבירה על החוק. "נחוץ יועץ משפטי שיוכל לומר גם שאי אפשר".

בלס מדגים: "פעם התקשר אליי שר ושאל אותי אם הוא יכול לטפל באיזה נושא, וסיפר לי את ההקשר האישי שלו אליו. היה מדובר בעניין שנגע לקרוב משפחה. כיוון שהסוגיה הייתה יכולה להתפרש לכאן או לכאן, שאלתי אותו, 'אתה רוצה שאגיד שאתה יכול לטפל או לא?', והוא אמר, 'אם תגיד לי שאני לא יכול לטפל זה יהיה בסדר גמור'. הוא רצה לשמוע את ה'לא' וכך עניתי לו.  תמיד אפשר לומר, 'אני רציתי, אבל היועץ המשפטי לא אפשר לי'. במקרה של משרת אמון היועץ המשפטי יחויב בפועל לעשות את מה שהשר יבקש או שיוחלף. היועץ לא יבקש מהשר נימוקים ולא יעלה קשיים, אלא יבצע מבלי לשאול שאלות, כי אחרת יוחלף". 

במצב כזה מחדד בלס, "אולי יש מקום לבטל בכלל את היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. למה צריך אותם כמתווכים להחלטה, אם עמדתם המקצועית לא משנה, ומשנה רק מה שאנחנו – הממשלה או השר - רוצים". 

"המערכת הממשלתית היא באמת לא פשוטה, אבל לשים את האצבע על היועצים המשפטיים כאילו הם הבעיה זו טעות", אומרת עו"ד הדס פרבר, שכיהנה 17 שנה כיועצת משפטית במשרד התרבות והספורט. "המערכת מאוד מסורבלת, כולם עובדים בה עם מגבלות, אבל יש בה איזונים ובלמים"

"הצלתי את השר והוא לא הבין את זה"

מאז פרסם לוין את תוכניתו, שוחח שומרים עם יועצים משפטיים לשעבר ששירתו שנים ארוכות במשרדי הממשלה, ושמע מהם על האתגרים היומיומיים שנתקלו בהם וגם על המקרים בהם שימשו שומרי סף ומנעו החלטות ששרים ניסו להעביר. כולם כבר לא חלק מהמערכת, לא ממהרים להתראיין, כמו גם לצאת נגד המערכת, אבל כולם מסכימים שהתוכנית שמקודמת פוגעת הן באינטרס הציבורי והן בעבודת השרים עצמם. אלה עלולים למצוא את עצמם מסובכים נוכח יועצים 'יס-מנים' שיעשו כרצונם, אבל ללא חומת מגן משפטית אובייקטיבית. 

אחד מהם, שביקש שלא לחשוף את שמו (כמו גם כמה אחרים שעודם עובדים מול משרדי ממשלה), מספר כיצד מנע פעם אחר פעם ניסיונות להשפיע על תוצאות מכרזים. "היה מקרה ששר רצה לעשות מכרז וידעתי שזה משום שהוא רוצה למנות מישהי שמקורבת אליו. קראתי ליועץ האישי של השר ואמרתי, 'אני לא שואל את מי הוא רוצה ואת מי לא. אתה תקבל את המפרט מראש ואם יש לך הערות לגיטימיות אשנה את המכרז, אבל באופן עקרוני אלה התנאים ובהם המועמדים צריכים לעמוד. 

“היו שמונה הצעות במכרז. שלושה קיבלו ניקוד של למעלה מ-90 שזה גבוה, אבל האישה שהיא המועמדת שהשר רצה, קיבלה ציון מאוד נמוך. כיוון שכך השר רצה לבטל את המכרז. לא איפשרתי את זה. ברור שמאותו הרגע כבר לא הייתי יקיר המערכת, אבל אם הייתי מאפשר את ההליך הפסול הזה הייתי מעלה מאוד את הסיכוי שרשויות החוק היו בודקות מה נעשה שם. הצלתי אותו והוא לא הבין את זה".

"השרים לא מבינים את זה", מסביר גם עו"ד עובד קדמי שהיה היועץ המשפטי של משרד התיירות, "אבל היועץ המשפטי הוא הבאפר בין הבקשות והדרישות ששרים מקבלים לבין היישום שלהם. תמיד אמרתי לשרים שהיו מעליי: אם אתם לא רוצים למנות את חבר מרכז המפלגה שלוחץ עליכם תגידו לו, 'רציתי אבל היועמ"ש שלי לא אישר'". 

30 שנה שירת קדמי כיועץ משפטי במשרד התיירות, ומעליו באו והלכו "16 אולי 17 שרים, אני כבר לא זוכר", לרבות יריב לוין. "יועץ משפטי לא צריך להיות איש במשרת אמון", אומר קדמי, "אבל את האמון בין השר ליועץ המשפטי שלו חייבים לבנות. השר חייב לסמוך על היועץ שלו שהוא לא יועץ שר ולא עוזר שר, אלא בוחן את הדברים למען הציבור.

"בניגוד למה שנהוג לומר, יועץ משפטי לא אומר כל הזמן לא. כששרים אמרו לי 'אני רוצה כך וכך', אף פעם לא אמרתי אי אפשר. תמיד אמרתי תן לי לבדוק את אחת משלוש האפשרויות: אם זה אפשרי, אם זה אפשרי בדרך אחרת או אם הבקשה בלתי אפשרית לחלוטין. כשהגעתי להחלטה שמשהו בלתי אפשרי הייתי אומר את זה בעל פה. שרים תמיד העדיפו לשמוע את זה ככה מאשר שאכתוב באופן רשמי חוות דעת שלילית". 

קדמי ממשיך: "יועץ משפטי לפעמים נתקל באופן יומיומי בלחצים ורצונות כאלה ואחרים. למשל סביב מכרזים. היה למשל, שר שמאוד רצה למנות אנשים מסוימים ממפלגתו. הוא רצה לתת לאחד מהם תפקיד, רכב ומשרד ואני אמרתי שזה לא אפשרי, כי האדם היה חייב לעמוד לפני כן בדרישות נציבות המדינה. התפתח ויכוח בין השר לביני וכיוון שאותו אדם לא עמד בתנאים, סירבתי לשר. מאז, איך לומר, היחסים ביני לבין השר התקררו. 

"אם היה במקומי יועץ במשרת אמון הוא היה אומר לשר, תמנה ואחר כך נתמודד. אבל אני חושב שבמקרה הזה הצלתי את השר. גם מביקורת של התקשורת, גם ממבקר המדינה וגם מביקורת של גופים אחרים". 

קדמי גם מספר כיצד במקרה אחר הוא כשל: "היה שר אחד שרצה למנות אדם מהמרכז הפוליטי שלו לתפקיד באחת מלשכות התיירות בחו"ל. לאותו אדם לא הייתה השכלה מתאימה, הוא לא ידע שפה זרה. המכרז לתפקיד לא היה תחתיי, אבל יעצתי לשר שלא למנות אותו. זה היה שר שכולם חששו להתעמת איתו והלחצים הפוליטיים היו גדולים, ולבסוף אותו אדם מונה לתפקיד בחו"ל. התוצאה הייתה בלתי אפשרית עבורו. עשו לו עוול מרוב שהוא לא התאים". 

מקרה אחר, מוכר יותר, היה כשקדמי כיהן תחת השר סטס מיסז'ניקוב, שהורשע בעסקת טיעון במרמה והפרת אמונים, לאחר שהואשם בקבלת שוחד תמורת הטיית מכרזים ותקציבים. עובד העיד בבית המשפט, כי אישר מהלכים כיוון שהשר לא מסר את מלוא הפרטים עבור הייעוץ המשפטי.

"בניגוד למה שנהוג לומר, יועץ משפטי לא אומר כל הזמן לא", אומר עו"ד עובד קדמי, ששירת 30 שנה כיועץ משפטי במשרד התיירות. "כשהגעתי להחלטה שמשהו בלתי אפשרי הייתי אומר את זה בעל פה. שרים תמיד העדיפו לשמוע את זה ככה מאשר שאכתוב באופן רשמי חוות דעת שלילית"

"זה יוביל לחוסר משילות ולא למשילות"

17 שנים כיהנה עו"ד הדס פרבר כיועצת משפטית במשרד התרבות והספורט ובמשרד המדע והחדשנות, וגם היא פגשה לעתים ברמה יומיומית את הניסיונות של השרים מעליה לכופף את חוקי המכרזים ולהתאים אותם לאנשים שרצו ביוקרתם. "במשרד התרבות והספורט טיפלתי במכרז לכאורה משעמם של קורסים בתחום המדע", היא מספרת. "אני זוכרת שהסתכלתי על החומר ועל המועמדים וראיתי שאחד שקיבל את מלוא הניקוד, הצהיר שאין לו משהו שהיה נדרש, ואילו מי שכן היה לו קיבל נקודה סמלית אחת. דברים לא הסתדרו בכלל עם נוסח המכרז ואני זוכרת שישבתי עם האדם שניקד את המכרז ושאלתי אותו מה קרה. הוא משך בכתפיים וענה: מה את רוצה, השר הוא בן אדם קשה. 

"אמרתי שיתקנו מיד את המכרז, אבל נטען כלפיי והיו גם צעקות, שאני לא מבינה ומה אני מתערבת. התעקשתי להתערב סעיף-סעיף במכרז והיה לי ברור שזה מכרז שנתפר רע מראש ושהתוצאות של הזוכים פוברקו. בסופו של דבר אמרתי שצריך לבטל את המכרז משום שאין טעם שמי שיזכה לא ידע להחזיק את התפקיד לאורך זמן". 

"ההנחיה שלנו היועצים, היא תמיד למצוא איך לומר כן ולא איך לומר לא", אומרת עו"ד הדס פרבר. "הטענה של השרים על עיכוב מצד היועצים המשפטיים, היא משום שלא פעם רוצים מאיתנו תהליכים מהירים ולא סדורים"

פרבר, כיום בעלת משרד פרטי המתמחה בתמיכות ובמכרזים ומסייעת לעמותות מול משרדי ממשלה, אומרת שזה היה מקרה קיצון אבל תפקיד היועץ המשפטי המשרדי הוא שוב ושוב לשמש כשומר סף. "יועץ משפטי שבא והולך עם השר הוא שחקן פוליטי, וזה בדיוק ההפך משירות מקצועי", היא אומרת. "ההנחיה שלנו היועצים, היא תמיד למצוא איך לומר כן ולא איך לומר לא. הטענה של השרים על עיכוב מצד היועצים המשפטיים, היא משום שלא פעם רוצים מאיתנו תהליכים מהירים ולא סדורים. אין להם זמן והם רוצים לעגל פינות מהר, כדי לא להגיע לחקיקה בכנסת – ממנה אף פעם אי אפשר לדעת איך נצא. יועץ משפטי תמיד ינסה לדאוג ולקיים את מדיניות המשרד באמצעים חוקיים". 

פרבר מספרת כי נתקלה פעמים רבות במה שגם בימים אלה יושב על שולחנם של היועצים המשפטיים של משרד התרבות והספורט, וזו סוגיית התמיכות ביצירות שלכאורה מוציאות את דיבתה של ישראל רעה. "יותר מעניין המכרזים נפוצות החלטות שנשלפות מהשרוול, לא פעם מבלי שהשר או יועציו יודעים לעומק במה עוסקת היצירה", היא אומרת. "עניין 'הנאמנות לתרבות' ודרישה לעצירת תמיכות מגיעה לפעמים מהשר ליועץ על בסיס ברושור שמישהו קרא. ואז אנחנו כיועצים שואלים, ראיתם את היצירה? כי הרבה פעמים מישהו נותן חוות דעת, או אומר משהו לשר שדורש שנפעל. אחר כך, כשאנחנו שולחים בודקים מטעמנו אנחנו רואים שאין על מה לפסול את היצירה. זו גם בדיוק הנקודה: לאף אחד אין עניין לעשות הליך מסודר של בירור עובדות, כל מה שחשוב שיצרו את הכותרת". 

לדברי פרבר, יועץ משפטי במשרת אמון עלול לשרת את הגחמות של השר גם בעבור השגת הכותרת וללא בירור מעמיק של עובדות. "המערכת הממשלתית היא באמת לא פשוטה, אבל לשים את האצבע על היועצים המשפטיים כאילו הם הבעיה זו טעות. המערכת מאוד מסורבלת, כולם עובדים בה עם מגבלות, אבל יש בה איזונים ובלמים. אם יועץ משפטי יתכופף בפני השר זה יוביל לבסוף לשיתוק, ללא פיקוח משפטי מקצועי על ההתנהלות השרים. זה יוביל לחוסר משילות ולא למשילות".