"

היה לי מצוין, היה לי נעים, היה לי בבית". כך תיארה שופטת בית משפט השלום המודחת אתי כרייף, את הרגשתה במבחני המיון שעברה במרכז להערכת שופטים, בראיון לעמרי אסנהיים בתוכנית "עובדה". הפער בין האופן שבו תפסה את תפקודה במיונים שמקיים המרכז להכשרה והשתלמות שופטים, לבין הערכת מנחי הקורס את ביצועיה היה גדול מאוד. הציון המשוקלל שקיבלה 4.5 מתוך 10 היה נמוך ורחוק מאוד מ-7, הציון שנחשב כעובר; כאשר השופטת המחוזית מיכל נד"ב שנמנתה על צוות המעריכים של אותו קורס נשמעה אומרת, כי "הציון היה על הצד המרחם. לא הייתה התלבטות שהיא לא מתאימה".

כרייף, שעמדה במרכז הפרשה "מין תמורת מינוי" שהסעירה את מערכת המשפט, עם ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה, אינה היחידה. מבין אלה שלא צלחו את קורס ההערכה, יש עוד מועמדים שיצאו ממנו בתחושה טובה, והתאכזבו לגלות שצוות הבוחנים המונה שופט בית משפט עליון, שני שופטים מחוזיים, שני פסיכולוגים תעסוקתיים ובשנים האחרונות גם עורך דין בכיר, התרשמו מיכולותיהם כשופטים פוטנציאלים, אחרת לגמרי. בדוח שפרסמה הנהלת בתי המשפט לסיכום שנת 2021, רק שליש ממגישי המועמדות הופנו לקורס, ורק שליש מתוכם עבר אותו בהצלחה.

לא תמיד זו שאלה של בוחן מציאות לקוי. "חלק גדול מהאנשים, לא מבינים מה רוצים מהם", מעיד בשיחה עם שומרים, שופט שנמנה עם צוות המעריכים. "יש כאלה שחושבים שכדאי לדבר הרבה ולהיות אסרטיביים, כי זה מה שאנחנו רוצים לראות, אלא שדעתנות יתר, זו תכונה מאוד לא טובה לשופט. יותר חשוב לנו, שהמועמד יקבל דעה אחרת, גם אם הוא לא מסכים איתה. הדברים שאנחנו מסתכלים עליהם, וגם הפסיכולוגים מההיבט שלהם בוחנים, הם לא בהכרח הדברים שאנשים חושבים שאנחנו מחפשים".

מי שמתכונן לפני, לא מספק למערכת את התשובות שהיא רוצה לשמוע?

"קשה מאוד להתכונן לזה. שמעתי על איזו יוזמה של סדנאות הכנה, שלא צלחה, ואני מבין למה. אנחנו גם משנים את השאלות כל הזמן וגם מציגים דילמות שעומדות בפני שופטים ומרבית האנשים לא ערים לבעייתיות שבהן".

תן דוגמה שהצגתם בקורס.

"הנאשם מספר בדיון שנסע בדרך מסוימת, ואת נוסעת כל בוקר לבית המשפט באותה הדרך, ויודעת שמה שהוא מתאר זה בלתי אפשרי. לא קיים. התובע לא יודע מזה והסניגור לא יודע מזה. מה את עושה עם המידע הזה? אומרת או שומרת לעצמך".

אם זה מידע שידוע לכל מי שנוסע באותו הכביש, אז למה שלא לומר?

"כי אם אגיד שאין דרך כזאת, אני הופך לחלק מהתביעה. אני יושב כשופט, צריך להביא בפני ראיות, ופתאום אני אומר 'אני יודע יותר מכם, כי אני נמצא במקום'. ואז מה, ההגנה תחקור אותי חקירה נגדית? לא פשוט".

אתם משתמשים בדוגמאות אקטואליות?

"כמה שפחות. הנה עוד דוגמה, בסוף יום הדיונים, ניגש אליך אחד מעורכי הדין ונותן לך במתנה ספר מקצועי שכתב, בצירוף הקדשה. את לוקחת או לא? יש מועמדים שאומרים 'למה לא, זה ספר מקצועי', ויש את אלה שלא יקבלו בשום אופן, ואחרים אומרים שיתייעצו עם הנשיא. שאלנו גם אם שופט שהוא ספורטאי יכול להשתתף בתחרויות, כי אם יצא שהוא יתמודד מול עורכי דין שמופיעים בפניו, והם עלולים להרגיש לא נוח. גם כאן היה מגוון דיעות".

לעתים הדילמות עוסקות ביחסים עם המשפחה הקרובה. "יש מועמדים שמצפים משופט להפסיק להיות אנושי", משחזר מנחה אחר, "הלסת נופלת כשאת שומעת אנשים שלא יבקרו את הילד שלהם במעצר, כי הם חושבים שזה מה שאנחנו מצפים משופט. שלא ימליצו על עורך דין לאח שלהם שהסתבך בפלילים, ולא ישיבו לאמא שלהם על שאלה משפטית. אלה תשובות ששמענו".

אנשים חוששים להסתבך.

"כל הזמן. שאלנו מה תעשו אם בקבוצת ווטסאפ של הורי הכיתה של הבן שלכם דנים אם להתחסן או לא, ולפני שמוניתם לשופטים הבעתם את דעתכם. האם תביעו גם עכשיו?".

טוב, זה נושא נפיץ.

"ומה תעשו כשוועד השכונה רוצה להגיש תביעה נגד הפקעה של מגרש משחקים. תשתתפו או לא? וכשיפקיעו את החניה בבניין שלכם? גם תתעלמו?".

ומה התשובה הנכונה כשמדובר בשופט?

"זה לא שחור לבן. חבר טוב שולח לך פרחים לרגל המינוי, מה תעשי?".

כנראה שאגיד תודה.

"ואם זה מישהו שעתיד להופיע בפניך כבעל דין, ולא מדובר בפרחים אלא בבקבוקי יין?".

אני מבינה שזה לא נגמר. המועמדים מושפעים זה מזה?

"באחת הדילמות שהצגנו במליאת הקורס, אחד המועמדים שנתפס בקבוצה כרציני ומנומק הניח שנרצה לשמוע תשובה מחמירה במיוחד. מכיוון שהמועמדים נשאלים בזה אחר זה, התשובות של אלה שלפניך משפיעות על התשובה שלך. והיה מדהים לראות איך אנשים מבוגרים עם ותק וניסיון, שמבקשים להיות שופטים, מושפעים ממנו או לפחות מתחבטים אם להשיב כמוהו. בסוף אנחנו מחפשים אנושיות ושיקול דעת. אין תשובה נכונה או לא נכונה. להרבה מהשאלות אין פתרון בית ספר. הרעיון הוא לבחון איך אדם מנתח את הסיטואציה, האם הוא מבין מה בעייתי בה, ומה סט הערכים שהוא מביא איתו כדי לפתור אותה".

"חלק גדול מהאנשים, לא מבינים מה רוצים מהם", מעיד שופט שנמנה עם צוות המעריכים. "יש כאלה שחושבים שכדאי לדבר הרבה ולהיות אסרטיבים, כי זה מה שאנחנו רוצים לראות, אלא שדעתנות יתר, זו תכונה מאוד לא טובה לשופט. יותר חשוב לנו, שהמועמד יקבל דעה אחרת, גם אם הוא לא מסכים איתה"

כך בנויים המיונים, שלב אחר שלב

אם בימיה של כרייף, שמונתה ביולי 2016 לשופטת שלום עד שאולצה לפרוש מתפקידה במארס 2021 כחלק מגניזת הפרשה, קורס האבחון למועמדים לשיפוט נמשך חמישה ימים בתנאי פנימיה וכלל 21 משתתפים; השילוב של עידן הקורונה ושל תקופת ההמתנה הארוכה שהצטברה בגלל שיתוק הוועדה לבחירת שופטים בשנתיים שבהן כיהנו בישראל בעיקר ממשלות מעבר, הביא לקיצורו לשלושה ימים אינטנסיביים וארוכים יותר, גם הם בתנאי פנימיה, כשמספר המשתתפים צומצם ל-12.

"גם אני תהיתי עד כמה בשלושה ימים מצליחים לאבחן אדם לתפקיד כה חורץ גורלות", אומר אחד המנחים, "אבל האינטנסיביות הזו מוציאה דברים החוצה. מה שאת לא רואה ביום הראשון, את רואה ביום השני. אלה ימים מאוד תובעניים, גם למועמדים וגם לצוות".

אז איך הולך סדר היום בקורס כזה? מה שואלים, על מה בוחנים ועד כמה המועמדים מתחרים זה בזה, אם יודעים שמספר התקנים מוגבל? ארבעה סוגי מפגשים מרכיבים את הקורס. הראשון הוא המפגש במליאה שבו מעלה המנחה שאלה לדיון, וכל משתתף מתבקש להביע את דעתו. איך מונעים מהמועמדים הדומיננטיים להשתלט על הדיון? "אף אחד במליאה לא מצביע או מדבר בלי שהמנחה פונה אליו", מסביר אחד המנחים.

הסוג השני מורכב ממפגשים בקבוצות דיון מצומצמות, שם הדינמיקה יותר חופשית", מסביר שופט שמנחה קבוצות כאלה. "שאלנו שם האם תלך במכנסיים קצרים וכפכפים לקניון ביום שישי? מה תעשה כשמישהו מתפרע באולם? והאם אתה בעד או נגד עונש מוות? גם פה אנחנו שמים לב אם מישהו משתלט על השיח. אנחנו מחפשים מנהיגות, לא שתלטנות".

הדינמיקה הקבוצתית משחקת תפקיד? כי שופט הוא ממילא זאב בודד.

"שופטים הם באמת זאבים בודדים, ולכן החשיבות כאן היא יותר באנושיות שאת מפגינה, ובציפייה שלא תרמסי אחרים, כי אם ככה המועמד מתנהל כלפי עמיתים, מה יהיה כשיבואו בעלי דין שהוא ירגיש שיש לו סמכות וכוח מולם?".

המפגש השלישי הוא סימולציה בת חצי שעה שמדמה בית משפט. "שופט שמכיר את התיק יכול לטעון גם בשם התובע וגם בשם הנתבע", מסבירה שופטת בכירה לשעבר, "וזה מה שבעצם באים לבדוק. אם המועמדים יכולים להיכנס לנעלי שני הצדדים. כשהמנחים בוחרים מי ימלא איזה תפקיד. גם כדי שהמשתתפים לא ישאפו להישאר באזור הנוחות שלהם, וגם כדי שלכל מועמד תהיה הזדמנות להתנסות בתפקיד השופט".

מה עומד למשפט בסימולציות? "סוגיות פשוטות", משיב שופט שנמנה על המנחים, "זה לא משפט מבוים באוניברסיטה עם סוגיות עקרוניות סבוכות".

אם הסימולציה היא מהתחום הפלילי, פליליסטים ירגישו יותר ביטחון, בלי קשר לידע. לא?

"אנחנו ערים לזה שיש הבדלי רמות, ואם יש סימולציה קשה מהתחום הפלילי, נשבץ כנראה פליליסט לתפקיד השופט. אבל וורסטיליות היא חלק מהעניין, בפריפריה אותו שופט דן גם באזרחי וגם בפלילי. ובמרכז מי שבא מהתחום הפלילי מתחיל בתביעות קטנות. ומי שבא מהאזרחי יושב בבית המשפט לעניינים מקומיים וחולק גם את תורנות מעצרים. אין לאף אחד את הפריבילגיה לעשות בדיוק את מה שהוא מכיר".

אז אנשים מתכוננים לזה?

"יש מועמדים שעוברים על סדר הדין האזרחי והפלילי, כמו לפני בחינות לשכה, אבל אנחנו לא מחפשים שליטה בפרטי הפרוצדורה, אלא את השפיטות כפרופסיה בפני עצמה. איך בנויה דרך החשיבה שלך, איך אתה מנמק, עד כמה אתה שקול והחלטי. מה כושר הביטוי שלך בכתב ובעל פה ואיזה מזג שיפוטי אתה מביא איתך. האם יוצאים ממך הצדדים הפחות טובים שלך כשאתה מנהל התדיינות משפטית".

מועמדים שמשחקים את הצדדים במשפט לא יכולים להפריע בכוונה לשופט, כדי להכשיל אותו, במסגרת התחרות בין המועמדים?

"גם בחיים אין תנאים סטריליים ויש עורכי דין שלא יתנו לנהל דיון מכל מיני סיבות. יש אחד שנולד עם אינטואיציות נכונות לנהל את זה, אחד שרכש אותן ואחד שאין לו את זה. ולגבי התחרות, אין מכסה לקורס. תיאורטית אנחנו יכולים להעביר את כולם או לא להעביר אף אחד. לא מבקשים מאיתנו מכסה מסוימת. אנחנו גם מבהירים למועמדים מההתחלה שאין פה תחרות".

נחמד, אבל מי ירצה לשחק את תפקיד הנאשם המתפרע כשהוא חושק בתפקיד שכולו מכובדות וסולידיות?

"לפעמים אני נכנס כנאשם ומתחיל לצעוק, כדי לראות איך המועמד מנהל את זה. האם הוא מוציא אותי מהאולם או שיש לו דרך יצירתית להמשיך את הדיון. האם המשפט מסודר או מתפזר. האם הוא עמיד ללחצים, מושפע מדעות קדומות. אדם שהוא ידען גדול אבל עם אישיות ילדותית או נעלב בקלות - לא יכול להיות שופט".

תן דוגמא לקייסים שעל הפרק?

"אחד שחייב כסף לחבר או איזה עלוב נפש שגנב כסף מחנות. פעם שאלנו אם יש לעצור ראש עיר החשוד בהטרדה מינית".

"למי שאין קשרים, הקורס הזה חורץ גורלות", אומר עורך דין ותיק. "למי שיש, הוא בגדר פרמטר נוסף. המועמדים יודעים שבועיים מראש מי הצוות שינחה את הקורס שלהם. ויש כאלה ששולחים אנשים ללחוץ על המנחה שהם מכירים, 'מגיע מישהו שאני מכיר, אני סומך עליו, הוא מצוין'"

"את באה לרמות במבחן כשאת מתמודדת לכהונה של שופט?"

החלק הרביעי בקורס הוא ראיונות אישיים. עם הפסיכולוגים בנפרד ועם הצוות המקצועי בנפרד. וזו גם הזדמנות להתייחס לתפקיד הפסיכולוגים במהלך אותם ימים. הרושם שקיבלו המועמדים הוא שמארוחת הבוקר ועד שהם הולכים לישון, עוקבים אחריהם הפסיכולוגים ורושמים כל מילה. "איך אתה אוכל, כמה סיגריות אתה מעשן. האם אתה ביחד עם השאר או מתבודד. זה כמו בבית האח הגדול אבל מקצועי וסוחט", הייתה ההתרשמות שחזרה אצל מי שחזרו משם. "גם בהכנות למסיבת הסיום הכל נרשם. מי נרתם לעזור ואיך".

כשאדם יודע שכל הזמן בוחנים אותו הוא מתנהג אחרת

"לא לאורך זמן. במקום כל כך אינטנסיבי זה יוצא החוצה".

חברת הוועדה לשעבר, חברת הכנסת נורית קורן, אמרה ל"עובדה" בעבר שהם בודקים "מה הם אוכלים ואיך אוכלים", אבל המנחים כולם טוענים שמדובר בהפרזה. "אלה שטויות", אמר אחד מהם, אנחנו אוכלים באותו חדר אוכל. הפסיכולוגים יושבים איתנו, ואנחנו לא מסתכלים איך אנשים אוכלים אלא מתרכזים בארוחה. אם קורה משהו יוצא דופן, ברור שנשים לב, אבל זה רחוק ממה שמייחסים לנו".

ויש גם התנסויות בכתב: לכתוב בזמן קצוב צו מניעה, גזר דין או החלטה על ביטול פסק דין בהעדר הגנה. "גם כאן אנחנו לא מתעניינים בשאלות מורכבות", מסביר אחד השופטים, "אלא רוצים לבדוק אם הכתיבה עניינית או מלאת פראזות. האם הבן אדם יעיל או מתפזר, ועתיד לצבור פיגורים בהמשך.

"באחד הקורסים אחד המועמדים הביא באמצעות המאגר המשפטי עשרות מובאות לסוגיה פשוטה. האם זה העיד על איכות יוצאת דופן? על איכות חיפוש כן, אבל לא על אבחנה בין עיקר לטפל. אתה הולך להיות שופט של תביעות קטנות בסכום של 500 שקל, למה לתת פסק דין של עשרה עמודים כשיש עוד מאות תיקים על השולחן?".

ומה הסיפור עם הפקדת הטלפונים בזמן הכתיבה כדי למנוע עזרה של חבר טלפוני?

"אנחנו לא החרמנו טלפונים. את באה לרמות במבחן כשאת מתמודדת לכהונה של שופט? אני מצפה שאנשים יבואו עם האינפוט שלהם".

במועדים אחרים של הקורס העדיפו בכל זאת פיקוח צמוד יותר: "הכתיבה נעשתה בפורמט של בחינה. כולם יושבים באותו החדר ומישהו במרכאות שומר עליהם, כשאנחנו דואגים שלא יהיה שימוש בטלפון. את הלפטופים עם התוכנות המשפטיות הם מביאים מהבית".

אם יש אינטרנט פתוח, הטלפון חסר משמעות. אפשר להתכתב באמצעות המחשב.

"אנחנו מקווים שיש איזה אינטגריטי. היו מקרים שאנשים התקשרו למשרדים שלהם וביקשו שישלחו להם מובאות משפטיות, ואנחנו מנסים לצמצם את ההישנות של זה".

מה עם הבדלים בין דוריים, אחד המנחים רואה בשופט שמסתובב במכנסיים קצרים או בג'ינס ביום שישי חוסר כבוד לתפקיד. מועמדים צעירים אולי פחות יסכימו איתו.

"יש שופטים יותר שמרנים ויש פחות. בסוף זו החלטה משותפת. וכן, הציפיות משופט הן אחרות. שופט צריך לעמוד ברמזור של מעבר חציה כשהאור אדום, גם אם אין אף כלי רכב, כי חשוב האופן שהוא נתפס בציבור. הנהלת בתי המשפט קיבלה פעם תלונה על שופט שהלך ברחוב ואכל פלאפל".

ההערכה בסגל הקורס היא שלהמלצותיו אפקט מצנן שמקשה על הקומבינות, אבל לא מעלים אותן לגמרי. "אנחנו גוף מייעץ. לא מחליט. אחרי שהעברנו את הערכתנו, סיימנו את תפקידנו", אומרים כמה מהמנחים, "השופט בדימוס שלמה לוין שהקים את מרכז ההערכה נהג לומר שאם מדי פעם ממנים מישהו שלא המלצנו עליו, זה רק מראה שהכל עובד כמו שצריך. כי גם אנחנו יכולים לטעות, ויש עוד נתונים מלבד אלו שמוצגים בפנינו".

איפה הנקודה העיוורת שלכם?

"אנחנו מקווים שהרכב של שופטים, עורך דין ופסיכולוגים הוא מספיק טוב, כדי שלא תהיה כזו, ומקפידים שהשופט העליון שנבחר לעמוד בראש הצוות יהיה אדם שמכיר את הערכאות הנמוכות, כי כיהן בעבר בשלום ובמחוזי. ועדיין, כולנו בני אדם. יש סיכוי שנפספס מינוי מוצלח אם מישהו נלחץ מאוד, וגם הפוך – אם מישהו הצליח לתמרן אותנו. בתשעים אחוז מהמקרים אנחנו קולעים. הליך המינוי הוא טוב. השיטה סבירה. אבל שום דבר לא מושלם. הסיכוי להחמצה קיים, אבל הוא לא דרמטי. ומבחינתנו, אם יש ספק, אין ספק. לא נמנה אדם שיש לגביו ספק, כי מינוי של שופט הוא לכל החיים. לא מפטרים שופט על חוסר התאמה, וחשוב שהמערכת לא תיתקע עשרות שנים עם מינוי כושל".

מה קורה כשחלקכם חושבים שהמועמד מתאים וחלק שלא?

"יש את אלה שברור שמעבירים, ואלה שברור שלא. והקבוצה הכי קשה היא אלה שבאמצע. יש ויכוחים ויש לעיתים רוב ומיעוט. זה לא קורה הרבה וזה משתקף בטופס שהוועדה מקבלת. כל אחד מאיתנו מעניק ציון מספרי והערכה כתובה לשלל פרמטרים שמצוינים בטופס, ואז יושבים ודנים יחד. כשהציון הסופי הוא שקלול הציונים של כולנו, שכולל גם פרמטרים שלא קיימים בטופס, למשל אם המועמד שתלטן במיוחד. הוועדה רואה את כל הפירוט, המועמד רואה רק את הציון וההערכה הסופיים. כשיש חילוקי דעות מהותיים, כל צד נותן את המספר שלו, אבל אלה מקרי קיצון".

לסנגור פלילי ולמומחה לנזיקין ידע מקדים שונה. איך זה מסתדר במיונים?

"לא בוחנים ידע משפטי, למרות שידע אף פעם לא הזיק. ההערכה היא שוועדת המשנה מתייחסת לזה במיון המקדים, שבודק רקורד משפטי והמלצות. אנחנו גם לא בודקים אם אתה מתאים לערכאה כזו או אחרת, ולכן יש בקורס ערבוב של מועמדים לשלום ולמחוזי. אנחנו בוחנים אם הם מתאימים להיות שופטים".

משופט מחזי לא דורשים דברים אחרים?

"נכון, אבל הבסיס הוא אותו בסיס. קרה שאדם רצה להתמנות למחוזי וראינו שאינו מספיק בשל למחוזי, אבל כן מתאים להתחיל בשלום, אז הצענו לו את האפשרות הזו. הוא יכול לסרב, ומי שתקבע זו הוועדה לבחירת שופטים".

אמרו על כרייף בקורס שהיא ערכית ומאופקת, אלה תכונות טובות לשופט, לא?

"אני לא מכיר את המקרה שלה. אבל כשמישהו נכשל, נוהגים להוסיף כמה מילים טובות. אדם חיובי, ערכי וכאלה, כדי להניח את דעתו, שהפגיעה תהיה יותר קלה. תארי לעצמך עו"ד מהשורה הראשונה שאת חושבת שהוא לא מתאים, זה יכול לפגוע בו ובמוניטין שלו".

שומרים פנה אל כרייף אולם היא העדיפה שלא להתראיין.  

בכיר לשעבר בהנהלת בתי המשפט מודה כי "תמיד היו, בשוליים, לא כתופעה, אנשים שלא עברו את הקורס ומונו לשיפוט. כשבדקנו בזמנו את הקורלציה בין ציון עובר בקורס לבין האיכות של אותו שופט, מצאנו שחלק גדול מהבעיות שהיו לנו עם שופטים, התרחשו אצל אלה שלא עברו את הקורס"

השופט התנגד, הח"כית והעו"ד העבירו

נחזור מעט אחורה. המועמדים לשיפוט מוזמנים לפי סדר הגשת הטפסים (לרבות משנים קודמות), אלא אם כן מתקיים מיון מיוחד לרשמים או לשופטי בתי דין למשפחה או עבודה. במהלך 2021 למשל הוגשו לחטיבת השופטים והרשמים 167 בקשות להתמנות לכהונה שיפוטית. בשלב הבא, ועדת המשנה של הוועדה לבחירת שופטים מראיינת את המועמדים, לאחר ששמם עבר בדיקה ביטחונית לצורך קבלת סיווג והתקבלו לפחות שש המלצות מפורטות בעניינם. ועדת המשנה מורכבת משלושה חברים של הוועדה לבחירת שופטים: שופט עליון, חבר כנסת ונציג לשכת עורכי הדין. הם אינם מחויבים להחליט פה אחד, כפי שהוכיח מקרה כרייף, אז ח"כ לשעבר קורן ועו"ד אילנה סקר, המקורבת לאפי נוה, החליטו להעביר את כרייף למאגר השופטים ממנו בוחרת הוועדה, למרות התנגדותו של החבר השלישי, השופט אליקים רובינשטיין, שסבר ש"יש לשקול את מועמדותה מחדש בעוד שנתיים, בתוספת המלצות וניסיון שיצטבר".

"בתשעים אחוז מהמקרים אנחנו קולעים. הליך המינוי הוא טוב. השיטה סבירה. אבל שום דבר לא מושלם", אומרים מנחים. "הסיכוי להחמצה קיים, אבל הוא לא דרמטי. ומבחינתנו, אם יש ספק, אין ספק. לא נמנה אדם שיש לגביו ספק, כי מינוי של שופט הוא לכל החיים. לא מפטרים שופט על חוסר התאמה, וחשוב שהמערכת לא תיתקע עם מינוי כושל"

מי שמבקשים להתמנות לבית המשפט העליון, שופטים מכהנים המבקשים קידום ומועמדים בעלי רקורד יוצא דופן, אינם מופנים למרכז הערכה. מי הם אותם אנשים שנמנים על הקבוצה הזאת, איזה אחוז הם מהווים ומה הקריטריונים לדילוג הזה? האם מועמד שיש לו, למשל, שלוש המלצות חיוביות משופטי בית המשפט העליון נמנה עם אלה שמקבלים פטור מהקורס, כפי שהעריכו עורכי דין איתם שוחחנו.

דוברות בתי המשפט מסרה בתגובה לשומרים כי "המלצות לכשעצמן, טובות ככל שיהיו, אינן מהוות קריטריון לפטור ממרכז ההערכה. דרך עבודתה של הוועדה לבחירת שופטים מוסדרת בכללי השפיטה. ואופן הטיפול בבקשה של מועמד להתמנות למשרה שיפוטית מוסדר באמצעות 'נוהל הטיפול בבקשה למינוי שופט'. בהתאם להחלטת הוועדה לבחירת שופטים מיום 3.6.2007, לוועדת המשנה שיקול דעת אם לפטור מועמד בהשתתפות במרכז הערכה. זאת, למשל בין היתר, כאשר המועמד הוא משפטן בעל ניסיון רב דוגמת נושא משרה משפטית בכירה בשירות המדינה; מלומד בכיר באקדמיה המשפטית; עורך דין בכיר מהמגזר הפרטי או מי שמכהן כשופט צבאי".

מרכז ההערכה אומנם מקבל פידבקים מצוינים בכל הנוגע למקצוענות ולרמה המוקפדת שבה מתנהלים המיונים, כאשר עורכי דין ששימשו כמעריכים, כמו גם אלה שהשתתפו בתהליך מספרים שהתרשמו מהמחויבות והרצינות שהפגינו השופטים, בהכנות לקראת הקורס, בפעילויות עצמן ובישיבות שבסיום הקורס, בהן דנים במועמדים. אולם בעבר זכו המיונים לביקורת, בעיקר מצד לשכת עורכי הדין, על כך שהשופטים ממנים בו את מקורביהם, ולא נחשפים לתובנות שמביאים איתם עורכי הדין, שמופיעים בפני אותם שופטים. חשיפת "ועדת השתיים" לפני שש שנים, רק חיזקה את התנגדות הלשכה למה שנראה כמו מועדון חברים סגור.

ועדת השתיים הורכבה משתי שופטות בדימוס, ומטרתה לייעץ לנשיאת בית המשפט העליון בנוגע לקידום שופטים. ובמילים אחרות, לאסוף מידע על שופטי השלום שביקשו להתמנות למחוזי. ההמלצה שגיבשה בעניינם נועדה לשמש את נציגי בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים. רק לפני שנתיים, הועברו המלצותיה גם ליתר חברי הוועדה. דיוניה נותרו עד היום חסויים. הביקורת על עצם קיומה של הוועדה הדיסקרטית שאינה מעוגנת מבחינה סטטוטורית, הייתה אחד הגורמים שהביאו את השופטים לצרף אליהם עורך דין. הם הניחו שזה ירגיע את הרוחות, והם צדקו. "לפני שצורף עורך דין לצוות, עורכי הדין תפסו את הקורס כמקום שבו השופטים מסדרים לחברים שלהם ג'ובים", אומר לשומרים שופט בכיר בדימוס. "היום הם כבר מבינים שזה לא כך. גם נציבות שירות המדינה שהגיעה לצפות בקורס התרשמה כך".

התהליך לווה בתחילה בחשדנות רבה. עורך הדין שמצטרף (אחד בכל פעם), נבחר מתוך רשימה שעברה את אישור נשיאת בית המשפט העליון ושר המשפטים. בפעמים הראשונות צורפו עורכי הדין כמשקיפים, ובהמשך קיבלו מעמד שווה בהערכת המועמד.

הפסיכולוגים (שחלקם גם מאיישים את המיונים לשב"כ ולמוסד) זוכים למעמד של ממליצים בלבד, והערכתם אינה משתקללת בציון הסופי. אם כי מרבית המנחים ציינו ש"כמעט תמיד המסקנות שהגענו אנחנו והם, היו דומות מאוד".

המנחים שעמם שוחחנו הכחישו שהתקיימו שיחות על מועמד לפני הקורס. "אני מעולם לא קיבלתי שיחת טלפון בנוגע למועמד", מצהיר הבכיר שבהם, "וגם לא שמעתי על זה. גם אנחנו מקבלים את רשימת המועמדים מראש ואם יש היכרות קרובה של מנחה עם מועמד מסוים, אותו מנחה לא יוכל להשתתף באותו מועד. יש פתרונות"

"המועמדים המוצלחים הם אלה שמופיעים הרבה בבתי משפט"

ועדיין לא כולם מתרשמים. "למי שאין קשרים, הקורס הזה חורץ גורלות", אומר עורך דין ותיק. "למי שיש, הוא בגדר פרמטר נוסף. המועמדים יודעים שבועיים מראש מי הצוות שינחה את הקורס שלהם. ויש כאלה ששולחים אנשים ללחוץ על המנחה שהם מכירים, 'מגיע מישהו שאני מכיר, אני סומך עליו, הוא מצוין'".

המנחים שעמם שוחחנו הכחישו ששיחות כאלה התקיימו. "אני מעולם לא קיבלתי שיחת טלפון בנוגע למועמד", מצהיר הבכיר שבהם, "וגם לא שמעתי על זה. גם אנחנו מקבלים את רשימת המועמדים מראש ואם יש היכרות קרובה של מנחה עם מועמד מסוים, אותו מנחה לא יוכל להשתתף באותו מועד. תמיד אפשר שבמקום שופט מכהן, יהיה שופט בדימוס, גם ככה הרבה מהמנחים הם שופטים לשעבר. יש פתרונות".

עורך דין שהיה שותף במיונים מתנגד גם הוא לתזה הזו. "אליי אף אחד לא התקשר. ואם מישהו היה מתקשר לשופטים שהייתי איתם, אז שיהיה לו בהצלחה. מהיכרותי את הנפשות הפועלות, זה רק היה מעורר אנטגוניזם".

אבל אותו עורך דין, שמכיר מקרוב את מי שלא הצליחו להתקבל, מתעקש. "זה לא קיים בכל קורס, אבל זה קיים מדי פעם. אתי כרייף צודקת כשהיא מדברת על הצורך בקשרים ובהיכרויות".

מה זאת אומרת?

"כדי להגיע לקורס צריך המלצות, רצוי שלפחות מחציתן יהיו משופטים. ומי יכול לקבל המלצות כאלה? עוזרים משפטיים שמבקשים להפוך לשופטים ויוצאי פרקליטות, שמופיעים כמעט יום יום בבתי המשפט. כשאת מופיעה עשר שנים מול שופט שמכיר אותך, וגם יושבת מדי פעם בלשכה שלו, הוא ירים בשבילך טלפון למנחה או לוועדה אם תבקשי. עורכי דין פרטיים, שמתרוצצים בין בתי משפט ברחבי הארץ, לא תמיד מגיעים להיכרות האינטימית הזאת. יש את אלה שכבר בוועדת המשנה נדחים, כי מרכז ההערכה עולה הרבה כסף, והמועמד לא משלם עליו. למעט תשלום קטן אם הוא מבקש חדר לבד. ויש את אלה שאומרים להם תבואו בעוד שנתיים-שלוש, ותגדילו עד אז ניסיון והמלצות".

פרופ' יובל אלבשן, דיקן הפקולטה למשפטים בקרייה האקדמית אונו מוסיף: "ריכזתי בזמנו תלונות של אנשים שחשו שנעשה להם עוול בתהליך המיון הזה. לכולם אמרתי שאני לא רואה דרך אחרת למיין, אבל אני כן חושב שצריך להוריד את מרכיב הצביעות. זה לא מרכז הערכה רגיל, מי שנותנים את הציונים הם אנשים מתוך הקהילה, וזה מייצר הטיות. אם אני מעריך שופטת מסוימת, ויושבת שם הבת שלה או המתמחה שלה והן מכירות את התרבות ויודעות להשתמש במילים הנכונות, ארצה או לא ארצה, אני מוטה. גם אם אותה שופטת לא תעשה כלום למענה".

דוברות בתי המשפט מדגישה בתגובה כי "בפני צוות הבוחנים במרכז ההערכה מונחים קורות חייו של מועמד והשאלון האישי שמילא עם הגשת המועמדות, אך הצוות אינו נחשף כלל להמלצות שהוגשו בעניינו של המועמד". ואילו מנחים מוסיפים כי "לעוזרים משפטיים שמתמודדים במיונים כאלה יש גם חסרונות. לעתים הם מתמזגים עם השופט שהם מלווים. זו כבר לא האישיות שלהם, אלא ניסיון, אפילו לא מודע, לחקות את המנטור. אנחנו מכירים את הנפשות הפועלות, ולא תמיד מדובר בדמות ראויה לחיקוי. שלא לדבר על זה שלמועמד שמכיר את בית המשפט רק מהצד של העוזר לשופט, ולא צבר ניסיון בהופעות כעורך דין, אין שום 'פור' על האחרים".

מה שמביא אותנו ליוצאי הפרקליטות.

"המועמדים המוצלחים הם אלה שמופיעים הרבה בבתי משפט, ולא משנה אם הם יוצאי המגזר הפרטי או הציבורי".

בדוח של הנהלת בתי המשפט 59% ממציגי המועמדות הם מהמגזר הציבורי.

"ראשית, זה כולל גם את יוצאי הסניגוריה הציבורית שהגישה שלהם לעומתית יותר כלפי המערכת. ושנית, אלה האחוזים שמבקשים להתמודד, היחס הזה לא בהכרח נשמר בקבלה לתפקיד".

פרקליט שמכיר את התהליך מקרוב מוסיף: "הסיבה שהסקטור הציבורי מגיש מועמדות היא שהמעבר הזה הרבה יותר טבעי עבורו, מבחינת תנאי השכר, המשמעת שנדרשת ממנו ובכלל קבלת ההיררכיה. ועדיין אנחנו לא מרגישים שיש לנו יתרון, כי בניגוד לסקטור האזרחי, הבחישה של עובדים בשירות המדינה היא הרבה יותר מינורית. אנחנו מחכים כמו ילדים טובים להתמנות לפי הספר, ולא מפעילים לחצים פוליטיים או אחרים".

והלחצים האלה מתחילים כבר בקורס?

"הקורס להערכתי שוויוני ופתוח. שמעתי על פערי תרבות גדולים שהיו בין מועמדים לבין צוות השופטים, ובכל זאת אותם מועמדים עברו ובציונים גבוהים. אם מתקיימים לחצים מאחורי הקלעים, הם מתחילים אחרי הפרסום ברשומות, כדי שנשיא בית משפט מסוים יבקש דווקא אותך או חברי וועדה מסוימים יריצו אותך".

פרופ' יובל אלבשן, דיקן הפקולטה למשפטים בקרייה האקדמית אונו: "ריכזתי בזמנו תלונות של אנשים שחשו שנעשה להם עוול בתהליך המיון הזה. לכולם אמרתי שאני לא רואה דרך אחרת למיין, אבל אני כן חושב שצריך להוריד את מרכיב הצביעות. זה לא מרכז הערכה רגיל, מי שנותנים את הציונים הם אנשים מתוך הקהילה, וזה מייצר הטיות"

כמה שופטים מונו אחרי שנכשלו בקורס?

הוועדה לבחירת שופטים בימי שרת המשפטים לשעבר איילת שקד וראש הלשכה לשעבר נוה, יצרה מחנאות אחרת. נציגי הלשכה ונציגי הפוליטיקאים עשו יד אחת והותירו את השופטים בעמדת מיעוט. כשהקורס נותר כמעט הכלי היחיד שבו יש לשופטים שליטה על התהליך; "וגם הוא מתפרק להם עכשיו בין הידיים", כפי שמנתח עורך דין בכיר, "אחרי שכרייף הראתה שמה שקורה שם חסר משמעות, עבור מי שמקושר מספיק".

לא במקרה חלקם ניאות, דווקא עכשיו לחשוף טפח ולתאר לציבור מה קורה שם. למרות שעל שאלת מיליון הדולר מתקשים אותם מנחים להשיב: כמה שופטים מונו אחרי שנכשלו בקורס? או כמו שהח"כית לשעבר קורן אמרה ל"עובדה": "הציון היה רק פרמטר נוסף. יש במאגר השופטים גם כאלה שקיבלו שלוש מתוך עשר".

אם התהליך הגון ומקצועי, מדוע לא מתייחסים אל הציון כתנאי הכרחי להמשך, אלא רק כאל המלצה לא מחייבת? ואם המיון אינו כזה, מדוע הוא עדיין מתקיים? יועצו של שר המשפטים גדעון סער, המדברר את הוועדה לבחירת שופטים, הניח להנהלת בתי המשפט להגיב. וזו מסרה לשומרים, כי "הוועדה לבחירת שופטים וכן ועדות המשנה שלה הינן גופים סטטוטוריים אשר רשאים לקבל החלטה על בסיס כלל הנתונים הנוגעים למועמד חוות הדעת של מרכז ההערכה מהווה פרמטר חשוב מאוד בהחלטת הוועדה. ואולם, היא בגדר המלצה אשר משוקללת במסגרת כלל הקריטריונים שנבחנים ע"י הוועדה בעת קבלת ההחלטה".

"יש מועמדים שמצפים משופט להפסיק להיות אנושי", אומר אחד המנחים, "הלסת נופלת כשאת שומעת אנשים שלא יבקרו את הילד שלהם במעצר, כי הם חושבים שזה מה שאנחנו מצפים משופט. שלא ימליצו על עורך דין לאח שלהם שהסתבך בפלילים, ולא ישיבו לאמא שלהם על שאלה משפטית. אלה תשובות ששמענו"

לשאלת שומרים כמה שופטים מונו אחרי שנכשלו בקורס (קיבלו ציון מתחת ל-7), נמסר כי "לאור חובת הסודיות הקבועה בסעיף 15 בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים), תשמ"ד-1984 ,לא ניתן למסור מידע זה". בכיר לשעבר בהנהלת בתי המשפט מודה כי "תמיד היו, בשוליים, לא כתופעה, אנשים שלא עברו את הקורס ומונו לשיפוט. כשבדקנו בזמנו את הקורלציה בין ציון עובר בקורס לבין האיכות של אותו שופט, מצאנו שחלק גדול מהבעיות שהיו לנו עם שופטים, התרחשו אצל אלה שלא עברו".

אילו בעיות?

"מזג שיפוטי, חוסר הבנה של תפקיד השופט. היו גם שופטים שלא עברו את הקורס, והיו מוצלחים. כשם שיש שופטים שעברו ואינם מוצלחים. הטעויות הן לשני הכיוונים. אבל במסה, די ברור שמי שעובר את הקורס מוצלח יותר לשיפוט, מאשר מי שלא. כמובן שיש הבדל אם נכשלת בציון שלוש או בשש".

למה אנשים שנכשלו בצורה מהדהדת בכלל עולים לוועדה, במקום לסיים את הליך המיון באותו שלב?

"כי יש מישהו שדואג להם. אלה אנשים שרוכבים על גבי סוס שמריץ אותם, פוליטיקאי, נציג לשכה ולפעמים אפילו שופט. למרות שלא נתקלתי במקרה ששופט ביקש להעביר מישהו שלא צלח את הקורס. פוליטיקאים עושים את זה יותר. יש קושי מאוד גדול בוועדות שבהן משתתפים פוליטיקאים. הראיה שלהם היא ראייה של פוזיציה ולא של מקצועיות. צריך לעשות פעם בדיקה ולראות מי לא עבר את הקורס ומונה, ולמה".

למה בדיקה כזו לא נעשתה עד היום? ואם נעשתה, מדוע הנהלת בתי המשפט שמתיימרת להציג את הצד המקצועי במשוואה לא פרסמה את תוצאותיה? אולי בגלל שאז יתגלה, שגם היא לקחה חלק באותם דילים, בין אם בהעלמת עין או בלובינג פעיל עבור מועמד מסוים. על כרייף כזכור אמר מנהל בתי המשפט דאז, השופט מיכאל שפיצר ששימש כמזכיר הוועדה לבחירת שופטים בעת מינויה כי היא "הייתה מתמחה שלי, בחורה רצינית". ותרומתו של יו"ר הלשכה דאז נוה למינוי מתמצת היטב במשפט "אני עשיתי אותן", תשובתו לשאלתה של כרייף, אם שמע את החדשות על מינויה.

יו"ר הלשכה, עו"ד אבי חימי מתרגז: "מה זה מסחרה? האינטרס של כולנו הוא למנות שופטים טובים. יש מקרים שבקורס אדם לא בא לידי ביטוי באופן מקסימלי, אבל יש לו המלצות מצוינות, אז מתחשבים"

אותו בכיר בהנהלת בתי המשפט מגיב "אומרים על כרייף, הנה השופטים תמכו במינוי, זה לא ככה. מי שנמצא בוועדה מבין את הדילים. לעתים השופטים נאלצים להסכים למינויים כי יש אילוצים, והם במיעוט. היו שנים שהלשכה בחנה בהיבט המקצועי, כשישבו בוועדה עורכי דין מהשורה הראשונה, אמנון גולדנברג וכאלה. בשנים האחרונות זה הפך להיות מסחרה, וככה זה נראה. ברגע שיושבים שופטים ופוליטיקאים יחד, ואת ראית את זה גם בוועדה לאיתור היועץ, ועדה כזו נדונה מראש לכישלון. או שישבו שופטים או שישבו פוליטיקאים".

יו"ר הלשכה הנוכחי, עו"ד אבי חימי מתרגז: "מה זה מסחרה? האינטרס של כולנו הוא למנות שופטים טובים. יש מקרים שבקורס אדם לא בא לידי ביטוי באופן מקסימלי, אבל יש לו המלצות מצוינות, אז מתחשבים".

יתכן שהשופטים דאגו לערכאות הגבוהות יותר והתפשרו על הנמוכות? "יתכן", משיב שופט שישב בוועדה. "יש לשופטים את השיקולים שלהם".

אם קורס ההערכה היה מעוגן בחוק, אולי היו מתייחסים אליו אחרת.

"לכל חברה בינונית במשק יש מרכז הערכה, אין סיבה שלנו לא יהיה. לרוב מקבלים את המלצותינו, האם בגלל כמה תקלות חריגות נהרוס הכל?".

כרייף סיפרה שקיבלה טלפון ממכר שסיפר לה שהיא לא עוברת. איך זה קורה?

"אני משער שזה קרה בשלב שהציונים היו לעיני ועדת המשנה. ברגע שיודעים שהקורס לא מעביר, צריך לעשות עבודה על כל מיני חברים, כדי שישנו את דעתם".

חשבתי שמה שאתם מכנים "רה קונסידרינג", יכול לקרות רק אצל מועמדים שמתבקשים לחזור בעוד שנתיים?

"קרה שגם לא חיכו. המלצנו פעם שמועמד יחזור בעוד שנתיים, ומישהו מאוד רצה שהוא יעבור עכשיו, ושלחו אותו לקורס נוסף מיד לאחר מכן, למרות שהכלל הוא שלא עושים פעמיים את הקורס".

והוא עבר בפעם השנייה.

"הוא לא הצליח כמו שהוא קיווה, וכרגע הוא לא שופט, אבל אולי הוא עוד יהיה כי יש מישהו שדוחף אותו".