התקציב שאושר בשבוע שעבר הוא אירוע משמעותי לפוליטיקה ולכלכלה בישראל. לא חסר מה להגיד עליו, אבל באופן טבעי, את השיח תפסו כמה רפורמות שאמורות לעודד תהליכים חברתיים. הבולטות שבהן היו מיסוי על כלים חד-פעמיים ועל משקאות ממותקים; וכן החלטת שר האוצר לבטל את סבסוד מעונות היום לילדי אברכים. הרפורמות אמורות להביא לצמצום השימוש בכלים חד-פעמיים, להקטין את החשיפה לסוכר ולנזקיו, ולעודד אברכים לצאת לשוק העבודה. יש הרבה ביקורת על המהלכים האלה, חלקה הגיוני מאוד והדיון בה רחב ומעניין, ולא ניכנס אליו.

המטרה בשורות הבאות היא לנסות לאמוד את היכולת של המדינה לעודד שינוי התנהגותי-תרבותי באמצעות מיסוי. מקרה הבוחן שלנו, הטסט-קייס, הוא תחום שיש עליו קונצנזוס חוצה מגזרים, מפלגות ודעות: המלחמה בעישון.

לפני שנתחיל, חשוב להגיד את המובן מאליו: כל תחום – בין אם סביבתי, בריאותי או חברתי – הוא בעל משתנים מרובים ועומד בפני עצמו. לכן, אנחנו לא נערוך כאן השוואה בין עישון לשימוש בחד-פעמי, או לשתיית משקאות ממותקים, ובטח שלא לנושאים הרבה יותר גדולים כמו יציאה לעבודה של אברכים, או נתוני השיא של רכישת מכוניות על אף המיסוי הכבד (פרדוקס ידוע בישראל).

מה שנציג זה את הפעולות ואת התוצאות. השאר, קוראות וקוראים, לשיפוטכם.

1.

‍

‍

נתחיל בהישג מרשים. החל מ-2019 צורפה ישראל למדד אירופי חשוב, הכולל 36 מדינות, שנועד לבחון את המלחמה בעישון. המדד מכונה The Tobacco Control Scale (TCL) וישראל חברה בו באמצעות "המיזם למיגור העישון" (Smoke Free Israel) ונציגתו, המנכ"לית שירה כסלו. המדד נבחן לפי שמונה פרמטרים, ולכל פרמטר ניקוד משלו – המצטברים יחד לניקוד המרבי: 100. ישראל קיבלה 61, אבל שימו לב לפרמטר "מחיר על סיגריות". ישראל מקבלת שם את הציון הגבוה ביותר מבין המדינות המובילות: 27 מתוך 30.

2.

‍

‍

האם המלחמה הזו בעישון נושאת פירות? כדי לבדוק את זה הלכנו למדד של ה-OECD שבוחן את שיעור המעשנות והמעשנים מגיל 15 ומעלה, כאחוז מהאוכלוסייה, ובדקנו את השינוי ב-20 השנים האחרונות. יש סייגים סטטיסטיים, כמו משתנים שונים ממדינה למדינה, אבל בגדול, בשורה התחתונה, במדינות המובילות במדד המלחמה בטבק – יש ירידה בשיעור המעשנות והמעשנים ב-20 השנים האחרונות.

3.

‍

‍

אבל יש פה טוויסט.

מגמת הירידה בעישון אולי נתרמה רבות ממאמצי המלחמה בעישון של כל מדינה ומדינה, אבל צריך לזכור שבערך החל משנות ה-80, שנה מגמה עולמית מובהקת של ירידה באחוז המעשנים.

הנה גרף מתוך מחולל הנתונים Our World in Data, המבוסס על אינדקס של "בורסת נתוני הבריאות העולמית" (Global Health Data Exchange, GHDx). הגרף מראה את הירידה החדה יחסית בישראל, לעומת הירידה המתונה יחסית בעולם, בין 1980 ל-2012.

שימו לב למשהו מעניין בגרף.

שמתם לב? גם בעולם וגם בישראל, נראה שהחל משנת 2010 ישנה איזושהי "התייצבות" באחוז המעשנות והמעשנים. ככה נראית ההתייצבות הזו בעשור האחרון, לפי הנתונים שמפרסם בכל שנה משרד הבריאות, באמצעות "דוח שר הבריאות על העישון בישראל".

4.

‍

‍

זוהי התייצבות שדורשת בחינה מעמיקה, משום שמדד מחירי הסיגריות בישראל רק טיפס בשנים האלה. הנה המדד שהוצג בדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מספטמבר 2017.

בסקירה של הכנסת, המדד הזה הושווה לצריכת קופסאות הסיגריות, שירדה באותן שנים מכ-425 מיליון בשנת 2010, לכ-283 מיליון בשנת 2015. ב-2016, השנה האחרונה לסקירה, הצריכה עלתה לכ-310 מיליון קופסאות. אנחנו, כאמור, בחרנו להסתכל על שיעור המעשנים היומיים, כדי לבחון את ההשפעה החברתית.

5.

‍

‍

מה גרם לבלימה הזו למרות עליית המחירים? יכולים להיות כמה וכמה הסברים, אבל הסבר אחד שאפשר לראות באופן מובהק בנתונים:

הנתון הזה, שפורסם בסקירה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, נכון ל-2017. בפברואר 2019 בג"ץ כבר הורה לשר האוצר דאז להשוות את המיסוי על טבק לגלגול, לזה של סיגריות, והמחירים אכן עלו.

אבל מאז, כפי שהראתה רוני לינדר בדה-מרקר, נכנסה לשוק שחקנית חדשה: הסיגריה האלקטרונית. יש לזכור גם שמשבר הקורונה ככל הנראה נתן את אותותיו והשפיע הן על צריכת אלכוהול וסיגריות, ולמעשה על כל התמכרות שהיא, כולל התמכרות להימורים.

בשורה התחתונה: המיסוי הגבוה וייקור הסיגריות אכן השפיע ועדיין משפיע על תרבות העישון בישראל, אבל מתישהו ההשפעה הזו ככל הנראה דעכה. זוהי מלחמה מתמדת עם הסתגלות אבולוציונית של כל צד בכל פעם מחדש.