מ

יד עם פרוץ מגפת הקורונה השיקו פרופ' מאיר יעיש וד"ר טלי קריסטל מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, מחקר לטווח ארוך שינסה לאמוד את השפעת המגפה על אי השוויון בישראל. המסקנות הסופיות עדיין רחוקות, אבל הנתונים הקיימים כבר משקפים מציאות שבה נשים, צעירים, עובדים בעלי אוריינות טכנולוגית נמוכה ובעלי שכר נמוך באופן כללי הם אלו שנפגעו בצורה הקשה ביותר.

"אתה יודע, אחרי שילד קטן חוטף מכה לוקח לו כמה שניות עד שהוא בוכה. זה המצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו, של הלם גדול", מתאר יעיש. "אתה עדיין לא רואה את האנשים שמוכרים את הבתים שלהם. שמוכרים את המכונית בשביל לאכול. שמבטלים את העזרה שהם נותנים לילדים שלהם באוניברסיטה. אם מעסיק גדול איבד חלק ניכר מההכנסה שלו, גם כשיסירו את ההגבלות הוא לא יחזיר לעבודה את כל העובדים שהוא הוציא לחל"ת. כמו שהמדינה שחררה את המעסיק מאחריות לעובד שלו באמצעות המנגנון של החל"ת, יום אחד היא תשחרר את עצמה מהמחויבות לאנשים בחל"ת, שעקרונית לא אמורים לקבל דמי אבטלה. אחרי כמה חודשים מישהו יאמר שמספיק או שפשוט לא יהיה מספיק כסף. אני חושב שאחרי שחלק מהעובדים יחזרו לעבודה ואחרים לא יוחזרו אליה, נתחיל לראות מחזות קשים".

כיצד תשפיע התרחבות אי השוויון על חוסנה הדמוקרטי של ישראל? "אנחנו מצפים שיהיו השלכות על עמדות ותפיסות, וזו הסיבה שהכנסנו גם שאלות כאלה למחקר", אומר יעיש. "אחד הדברים שנבדוק זה עמדות פוליטיות, מידת האמון במדינה ובמוסדות שלה, התחזקות או היחלשות של תפיסות ליברליות – ונראה אם יש באמת ביטוי לכל הדברים הללו בקרב הנשאלים. אנחנו עוד לא רואים את תהליך ההחלמה שבו היחסיות של המצב שלנו ישחק תפקיד. אם אני עכשיו אחד מה–900 אלף האנשים שיצאו לחל"ת ואני מתחיל לראות יותר ויותר אנשים שחוזרים לעבודה ואותי לא יחזירו, התסכול שלי יהיה הרבה יותר גדול מאשר הוא היה אם כולם לא היו חוזרים.

"כשהמשק יתחיל לחזור לעצמו ותתחיל להיכנס הדיפרנציאליות של מי חוזר ומי לא חוזר, אז זה יהיה באמת קורע לב. מה זה אומר על הבן אדם שלא חזר? שהוא לא מספיק טוב? שהוא לא מספיק נחוץ? זה לא רק משבר כלכלי, זה גם משבר אישי. שפל רציני. ואני לא חושב שאנחנו נמצאים אפילו בהתחלה שלו עדיין, אבל כשהוא יתחיל, אנחנו נראה את הקיטור מצטבר. כשאנשים יראו שהם לא מצליחים לקיים את רמת החיים שהם התרגלו אליה או את רמת החיים שהם תופסים כמינימלית, התסכול יגבר. אני לא אופטימי".

וזה בהכרח יערער את האמון של הציבור במשטר?

"חד משמעית. בישראל אנחנו מצפים לקבל רשת ביטחון מלאה ולא לשלם מסים", הוא מחייך, "אבל זה עדיין לא משנה את העובדה שהציפייה של הציבור היא לקבל רשת ביטחון מהמדינה, והמדינה בשלב מסוים או שהיא תחליט שהיא תפסיק לספק את הרשת הזו או שהיא פשוט לא תוכל לעשות את זה, ואז יתחילו להיות בעיות. הטווח של המחקר שלנו הוא שנתיים. אנחנו לא מצפים שנראה בו עכשיו דברים מעניינים. זה השלב המשעמם שלו. הסטירה שקיבלנו.

"אני חושב שגם נתניהו מבין את זה ואני חושב שזו הסיבה שהוא נענה לקבוצות לחץ. אני חושב שהוא סוחב איתו חוויה טראומטית מ–2011, אבל אז זו הייתה מחאה של מפונקים. של בני ובנות מעמד הביניים ואף למעלה מזה, שעובדים בעבודות טובות ופשוט לא יכלו לקנות דירות בתל אביב. זו לא הייתה מחאה של רעבים, אלא של אנשים שעובדים קשה ולא מצליחים להגיע לאותה רמת חיים של החברים שלהם, שעשו רילוקיישן למקומות אחרים בעולם. המחאה הבאה שתקום פה תהיה מחאה של רעבים ואני חושב שהיא תקום, אלא אם כן נתניהו למד לקח ויטפל בזה, אבל זה דורש לשפוך כסף, וכסף זה דבר מוגבל במדינת ישראל.

פרופ' מאיר יעיש: "אחד הדברים שנבדוק זה עמדות פוליטיות, מידת האמון במדינה ובמוסדות שלה, התחזקות או היחלשות של תפיסות ליברליות – ונראה אם יש באמת ביטוי לכל הדברים הללו בקרב הנשאלים. אנחנו עוד לא רואים את תהליך ההחלמה שבו היחסיות של המצב שלנו ישחק תפקיד"

"כשאתה מסתכל על האוכלוסייה הזאת שקוראים לה עכשיו שולמנים – ה–300 אלף עצמאים הללו שחלקם הגדול מתרסק היום – מרד מסים זה לא משהו הזוי עבורם. הם מרגישים שהמדינה בוגדת בהם, ובצדק מבחינתם. הם מרגישים שהם האחרונים בשרשרת המזון, שהם תרמו את חלקם גם בהעסקת אנשים וגם בתשלום מסים – וכשהם היו צריכים את המדינה, היא פשוט לא הייתה שם בשבילם. ולכן אני מעריך שעבודה בשחור תהיה הרבה יותר אינטנסיבית בתקופה הזאת".

ומה זה אומר על המשטר שלנו?

"תמיכה ציבורית זה תמיד משהו שאתה צריך, גם אם אתה לא חי בדמוקרטיה. גם בדיקטטורה אי אפשר לעשות כל דבר בלי תמיכה. בסוף מלחמת העולם השנייה היטלר ניסה לשלוח למחנות ההשמדה יהודים שהיו נשואים לנשים גרמניות, אבל מה שקרה זה שהן הקימו קול זעקה וממש הפגינו בברלין הוא נאלץ לסגת לאחור. למה אני מספר לך את זה? כי זה אומר שלכידות חברתית צריך בכל מקום. אני חושב שבארץ נכנסנו לקורונה בצורה מאוד עקומה מבחינת לכידות חברתית, וכרגע היא במצב קשה".

"מרוקן את התוכן מהרעיון"

בניגוד למה שרוב הישראלים אוהבים לומר לעצמם, ישראל אף פעם לא הייתה במקום מאוד מרשים על הספקטרום המגוון של סוגי הדמוקרטיות בעולם. מנהיגיה אמנם נהנים מאוד להתגאות בכך שהיא "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", אבל באופן אירוני דווקא האמירה הזאת ממצבת אותה כראש לשועלים ומדחיקה את מה שהיא באמת – זנבנב לאריות. עם אפליה ממוסדת וקבועה בחוק נגד כל מי שאינו שייך לעם היהודי ועם כפייה דתית ממוסדת, עצם הניסיון למקם אותה לצד צרפת, בריטניה או ארה"ב בהקשר של איכות הדמוקרטיות שלה הוא כמעט נוגע ללב.

במדד הדמוקרטיה שמפרסמת מדי שנה קבוצת המחקר של האקונומיסט הבריטי, ישראל אמנם עלתה ב–2019 בשני מקומות לעומת השנה הקודמת, אולם היא עדיין נמצאת הרחק מהצמרת – במקום ה–28 בין אסטוניה לבוטסואנה. את צמרת הדירוג אגב תופסות דמוקרטיות לשאוף אליהן דוגמת נורבגיה, שוודיה, ניו זילנד, אירלנד, גרמניה ובריטניה.

על מדד זה כדאי להתעכב עוד רגע, היות שלצד ציונים טובים לה זוכה ישראל בפרמטרים למדידת איכות הדמוקרטיה כמו רמת הפלורליזם ושיעור ההשתתפות בהליך הדמוקרטי, בקטגוריית זכויות האזרח למשל, היא צונחת מטה עם ציון של 5.88, ששם אותה בחברת מדינות כמו מלזיה, אינדונזיה, ארמניה, גיאורגיה ואוגנדה.

ד"ר דורון נבות: "מה שקורה בישראל היום זה שההסדרים המוסדיים שבלעדיהם החברה לא יכולה להתקיים, כאילו מתקיימים במישור הפורמלי, אבל בפועל יוצקים לתוכם תכנים שבעצם מוציאים מתוכם את המשמעות שלהם. בישראל למשל לא מזייפים בחירות, אלא עושים משהו יותר מעניין: שומרים על החוק הפורמלי, אבל לוקחים את המשמעות המקובלת שלו ופשוט משנים אותה"

במדד אחר, מדד המדינות השבירות של Fund for Peace, שמתפרסם בכתב העת Foreign Policy וזמין בעברית באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ישראל דורגה ב–2019 במקום ה–112 מתוך 178 מדינות. מיקום מטריד ביותר בדירוג הבוחן את פגיעות המדינה נוכח קונפליקטים שעלולים להביא לקריסת המשטר, כמו איומים ביטחוניים, דה לגיטימציה של המדינה והפרות של זכויות אדם – ואשר ממקם את ישראל בחברת מדינות כמו רוסיה, הודו, ירדן, סנגל והונדורס.

ואז הגיעה הקורונה. האם מצב החירום הרפואי־כלכלי־חברתי שגרמה המגיפה והביא להרכבת ממשלה – אחרי שנה קשה של התבטאויות וקמפיינים משתלחים נגד אזרחי המדינה הערבים, נגד התקשורת ונגד שומרי הסף האמונים על אכיפת החוק – ישנה את המגמה ויצעיד את הדמוקרטיה הישראלית למסלול שיאפשר לה להתאושש, או שדווקא שיתוף הפעולה בין הליכוד לכחול לבן יחמיר את המצב? הדעות חלוקות.

"הפרוצדורות הדמוקרטיות מגלמות את עקרון ריבונות הציבור ומתנקזות לרעיון שלציבור יש כוח והוא הקובע", מסביר ד"ר דורון נבות מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. "בנוסף, יש את הפן הליברלי הקשור לערכים ולזכויות ולהגנה על הפרט. הפן הזה בא לידי ביטוי לעתים באיזונים ובלמים שמאזנים את הצד של הריבונות, על מנת להגן על הזכויות ולשמור על הדמוקרטיה לאורך זמן. ריבונות לא מרוסנת בעצם מכרסמת את עצמה, כמו בן אדם מסומם ומכור. אם הוא מכור, אי אפשר לומר עליו שהוא חופשי.

"אם אנחנו מסתכלים על הדמוקרטיה הישראלית מהפרספקטיבה הזאת, אנחנו יכולים לראות בשנים האחרונות פגיעה במוסדות שמגנים על ערכים ליברליים – התקשורת, בתי המשפט ומערכת אכיפת החוק ושורה של מנגנונים, שמטרתם לא להביא לידי ביטוי את הריבונות אלא עוד ערכים.

"מה שקרה מאז התפרצות הקורונה זה עוד כמה דברים: התקפה ישירה על זכויות הפרט עצמן. למשל המעקב של השב"כ אחר אזרחים שהוא לא בהכרח רע, אבל הוא עדיין מסוכן. היו הגבלות על תנועה שהן לאו דווקא נגד רצון הציבור, אבל הן עדיין מצמצמות את חופש הפרט. (להרחבה, צפו בכתבת הווידיאו המצורפת של שומרים).

‍

"היה שימוש פוליטי ציני בנגיף שבמסגרתו גם פגעו בפרוצדורות הדמוקרטיות (למשל סירובו של יו"ר הכנסת הקודם יולי אדלשטיין, לכנס את המליאה למרות פסיקת בג"ץ). מה שקורה בישראל היום זה שההסדרים המוסדיים שבלעדיהם החברה לא יכולה להתקיים, כאילו מתקיימים במישור הפורמלי, אבל בפועל יוצקים לתוכם תכנים שבעצם מוציאים מתוכם את המשמעות שלהם".

איך עושים את זה?

"בישראל למשל לא מזייפים בחירות, אלא עושים משהו יותר מעניין: שומרים על החוק הפורמלי, אבל לוקחים את המשמעות המקובלת שלו ופשוט משנים אותה. זה אחד הפרויקטים החשובים של נתניהו. ככה בג"ץ מגיע למצב שבו הוא קובע שנתניהו כשיר להרכיב קואליציה. זה החוק – שנאשם בפלילים זכאי להרכיב קואליציה, ובית המשפט צריך לפסוק בהתאם לחוק. אלא מה? כל חוק מבוסס על מוסכמות. המילה הכתובה לא מחזיקה מעמד אם אתה ואני לא מסכימים שהיא מכסה איזה טווח של משמעות. אם אנחנו קובעים לדבר בטלפון ב–9, אפשר לעשות את זה גם ב–9 ודקה או ב–9 ורבע אבל אתה לא יכול להתקשר אליי ב–12 ולומר שעכשיו בערך 9.

"אתה רואה את זה במינויים שנעשים בצורה פורמלית של אנשים שאינם מתאימים לתפקידים. מותר לראש הממשלה למשל למנות את גלנט לשר החינוך, אבל כל בר דעת מבין שגלנט אינו איש חינוך. מותר לו להחליט ששרים מתחלפים בתפקיד כל שנה וחצי, אבל זה חותר תחת ההיגיון המיניסטריאלי. זה לא כתוב בשום מקום והוא לא עבר על החוק, אבל זה מרוקן את התוכן מהרעיון.

"אותו הדבר גם עם הסירוב לתת לאופוזיציה ועדות בניגוד לנוהג. עתרו נגד זה ובעיני זה מופרך. נוהג זה לא משהו שאתה כופה אותו באמצעים משפטיים. היריבים של נתניהו ממקדים את המאבקים שלהם לתחום המשפטי, אבל הם לא מבינים שנתניהו בדרך כלל לא עובר על החוק, אלא עושה מניפולציות. המשמעות היא שהדברים הללו הורסים דמוקרטיות מכיוון שזה מרגיל את הגורמים השונים לכך לבעצם אי אפשר להתנהל בצוותא. החשדנות מיד מזנקת כי אתה לא יכול לסמוך על אף אחד. מה שקורה זה שאתה מבין שהדבר היחיד שקובע הוא כוח. הדברים הללו הורסים את היסודות של הדמוקרטיה כי מה שעומד בבסיס צורת המשטר הזאת היא הרצון לחיות ביחד בצורה הוגנת".

נבות סבור שמצבה החמור לשיטתו של הדמוקרטיה בישראל, כבר גורם למספר חסר תקדים של אנשים לדבר על אי ציות לחוק ואף קוראים למרד מסים. בעוד שבתחילת המשבר אפשר היה למסגר יוזמות כמו "מחאת השולמנים" כשולית, הקולות הקוראים לאי ציות לחוק רק התגברו וההתקרבו למיינסטרים. קחו דוגמה את ההודעה ההתרסתית של ראש העיר תל אביב רון חולדאי, על כך שפקחיו לא יאכפו את האיסור ללכת לים, או את פתיחם של מסעדות וברים בעיר השבוע בניגוד להנחיות משרד הבריאות.

"בעצם מה מעורר את מחאת המסים", כך נבות, "ההבנה שהשיקול הציבורי הוא פחות או יותר השיקול האחרון שהפוליטיקאים שוקלים. בן אדם נורמלי בשלב הזה אומר לעצמו 'די, אני לא ממשיך לתרום לציבור כדי שהמדינה הזאת תאכל אותי. אני חייב לדאוג לעצמי. אין לי ברירה'. תראה, מצד אחד אי תשלום מסים הוא דבר רע שלא צריך למחוא לו כפיים, אבל בנסיבות מסוימות זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות כדי שהמדינה תתחיל לדאוג לאזרחים שלה ולא רק לעצמה".

"הדמוקרטיה הוכיחה עמידות"

פרופ' יואב דותן, שעומד בראש הקתדרה למשפט ציבורי באוניברסיטה העברית, אינו שותף להשקפה שהתפרצות הקורונה והשלכותיה, הביאה בחודשים האחרונים לנסיגה באיכות הדמוקרטיה הישראלית. "אני לא חושב שאירועי החודשים האחרונים מראים שהדמוקרטיה שלנו הידרדרה", הוא אומר. "אני חושב שהמנגנונים הדמוקרטיים פעלו פחות או יותר בסדר במסגרת המגבלות ואני חושב שהן הוכיחו עמידות מסוימת".

לדבריו, "זה בסדר לראות את המצב מנקודת המבט של פגיעה בזכויות שלנו. אני לא חושב שאני צריך לצפות מגוף כמו האגודה לזכויות האזרח לעשות משהו אחר. עם זאת, ההסתכלות שלי על החלטות של מוסדות ציבוריים בכלל ובתקופת הקורונה בפרט היא יותר רחבה. אני חושב שאנחנו צריכים לשפוט את הממשלה על פי רמת הביצועים שלה, ובמשבר הזה הציפייה הייתה שהמדינה תגן עלינו. כל מדינה מגיבה למשבר בסדר הגודל הזה עם מה שהיא יודעת לעשות באופן טבעי. סקנדינבים למשל יודעים שיש להם אמון ציבורי גבוה במוסדות השלטוניים ורמה גבוהה של ציות – אז השבדים למשל חשו שהם יוכלו לומר לציבור המקומי להיזהר ולשמור מרחק וכך לשמור את המשק פתוח. מדינת ישראל לא יכולה הייתה להרשות לעצמה מדיניות כזאת, ואם היינו מנסים לעשות את זה היינו גומרים כמו ספרד.

"יש לנו מצד אחד שירות ציבורי ברמה נמוכה, ומשרד הבריאות שלנו אינו בדיוק הגוף היעיל ביותר והמתוחכם ביותר. מצד שני, יש לנו מערכת ביטחון שהיא ההיפך הגמור מזה. היא מערכת עשירה מאוד, מאומנת ויעילה. יש אמנם פיקוח אזרחי לא הדוק על המערכת הזאת, אבל בזמן משבר מהסוג של הקורונה שמצריך תגובה יעילה, מתואמת, מהירה ויצירתית, מערכת הביטחון מתאימה. בעיני גם השתמשנו במערכת הביטחון פחות מדי".

ד"ר מאיר אלרן: "אני חושב שלציות של הציבור הישראלי כנראה שיש תרומה לשיעור התמותה הנמוך מקורונה שראינו פה בארץ, אבל מצד שני הוא לא מחה לנוכח מהלכים מעוררי דאגה. ראית גם קריאות שהגיעו מהציבור לתת לצה"ל לנהל את המשבר. אותי זה מאוד הטריד אבל לי קשה לומר שחוסנה שהדמוקרטיה הישראלית נמצא בירידה"

דותן סבור שההיתר לשב"כ לעקוב אחר אזרחי המדינה בתקופת הקורונה לא ניתן כלאחר יד. "יש למהלכים הללו השלכות מסוימות על חירויות הפרט, אבל אני חושב שמנגנוני הביקורת שלנו לא מבוטלים. כשהממשלה העבירה את התקנות לשעת חירום היא היתה צריכה לעבור את היועץ המשפטי לממשלה וכבר שם היו מנגנוני בקרה משמעותיים שהיועץ עצמו הכניס. בין היתר הוא אמר שכדי להמשיך עם המעקבים יהיה צורך באישור של ועדת הכנסת למרות שבאותו רגע היא לא הייתה קיימת. היא הוקמה מיד לאחר מכן והיה קונצנזוס שהיא עשתה עבודה מצוינת ולא אופיינית לכנסת. במילים אחרות – ראית פה דווקא את מנגנוני הבקרה על אמצעים כאלו.

"מצד אחד למערכות הביטחון שלנו יש המון כוח, אבל מצד שני הן מפוקחות על ידי המערכת השיפוטית שלנו באופן שלא קיים במדינות אחרות בכלל. לא הייתה פה הפקרות או דיקטטורה. מדינת ישראל פעלה לפני הפרוטוקולים שהיא רגילה להפעיל: שימוש נרחב בזרועות הביטחון תחת פיקוח מאוד אינטנסיבי של המערכת המשפטית. זה מה שקיבלנו. אם אתה שואל אותי אם אני לא ישן בלילה בגלל המצב הזה אני אגיד לך שאני ישן בלילה. יש לי דאגות אחרות, יותר חמורות".

כשאני שואל את דותן לדעתו על הצו המיוחד שהוציא שר המשפטים הקודם, אמיר אוחנה, יומיים בלבד לפני פתיחת משפטו של ראש הממשלה נתניהו, והקפיא את פעילותם של בתי המשפט, הוא לא מייחס לכך חשיבות רבה מדי. "אני לא טוען שכשישנו משבר בסדר גודל כזה לא יהיו אנשים שינסו לנצל אותו לכל מיני מטרות, והמערכת הפוליטית שלנו לא שונה, אבל עצרו לא רק את המשק הישראלי אלא את כל העולם. לא היה דבר כזה בהיסטוריה האנושית ש–8.5 מיליארד אנשים עצרו בחריקת בלמים. עצרו במערכת המשפט את כל הדיונים הפרונטליים. אז במסגרת הדבר הזה עצרו את המשפט של ביבי? אני חושב שצריך להיות קצת פרנואיד כדי לבוא ולהגיד לי שכל משבר הקורונה זה בשביל לדחות את המשפט של ביבי בחודשיים".

לניסיון של יו"ר הכנסת היוצאת יולי אדלשטיין למנוע את כינוס מליאת הכנסת בטענה שלנוכח משבר הקורונה יש צורך בהגעה להסכמות רחבות בין המחנות הפוליטיים היריבים, דותן מתייחס בסלחנות פחותה. "ההתערבות של בג"ץ בצעד שאדלשטיין עשה הייתה מוצדקת. לטעמי מה שהוא עשה מצדיק התערבות שיפוטית מהסיבה שאחד המצבים הקלאסיים שבו בית המשפט חייב להתערב בהליכים דמוקרטיים הוא מצב שנקרא Locking the channels of political change – כלומר שהשלטון הקיים מנסה לעצור את האפשרות לשינוי דמוקרטי. בית המשפט לא אמור להתערב בתוצאות של ההליך הדמוקרטי אבל הוא אמור להבטיח שההליך יתקיים כמו שצריך. כשיש רוב בכנסת שרוצה להחליף את היו"ר, היו"ר הקיים לא יכול לנצל את הסמכות שלו כדי למנוע את החלפתו".

"הציבור חי עם המצב בשלום"

אז האם חוסנה של הדמוקרטיה נסדק או לא בחודשיים שחלפו? "חוסן זה לא עוצמה במובן המקובל אלא היכולת של מדינה להתאושש ממכה", סבור ד"ר מאיר אלרן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי. "בישראל אנחנו רואים עכשיו הפרעה קשה מצד הקורונה, מכיוון שהאתגר הבריאותי יצר בישראל משבר חמור מאוד בתחומים הכלכלי והחברתי והתודעתי שהצטרף למשבר הפוליטי והוריד את היכולת לתפקד באופן דרמטי. השאלה העיקרית שאנחנו עוסקים בה כעת היא מתי תבוא ההתאוששות, מה יהיה קצבה ולאן היא תביא אותנו – לחזרה לאותה נקודה, מתחתיה או אפילו מעליה.

"אני חושב שבינתיים, מכיוון שאף אחד לא יודע כלום על כל התופעה הזאת של הקורונה ועם ההשלכות שלה, אז די נוח לציבור להסתמך על אמירות כביכול ברורה וחד משמעיות של ראש הממשלה. זה נותן לו כנראה תחושה שאנחנו בסדר. את המצב הבריאותי פה הרי מציגים כניצחון אדיר ומשווים אותנו לאיטליה ולבריטניה וספרד, בעוד שאף אחד לא מדבר על זה שבמדינות ערב מסביבנו אין כמעט מתים מקורונה. אז אם הציבור חי בשלום עם המצב הזה זה טוב לדמוקרטיה או רע לדמוקרטיה? תגיד לי אתה".

פרופ' יואב דותן: "זה בסדר לראות את המצב מנקודת המבט של פגיעה בזכויות שלנו. עם זאת, ההסתכלות שלי על החלטות של מוסדות ציבוריים בכלל ובתקופת הקורונה בפרט היא יותר רחבה. אני חושב שאנחנו צריכים לשפוט את הממשלה על פי רמת הביצועים שלה, ובמשבר הזה הציפייה הייתה שהמדינה תגן עלינו"

כמו נבות שהתבטא קודם לכן, גם אלרן אומר שהוא סבור שהדמוקרטיה הישראלית חיה ובועטת אם מתייחסים להיבטים הייצוגיים שבה. לגבי הממדים המהותיים יותר, הוא מסכים שהמצב מורכב. "בדרך כלל אנחנו מודדים חוסן באמצעות מדדים של התנהלות וכאן אנחנו רואים שמצבנו טוב, כלומר שאנשים חזרו לצאת מהבית וששמרנו על החוסן. אתה שואל אותי שאלות לגבי המדדים הערכיים של הדמוקרטיה ובמובן הזה אני חושב שגם התקשורת, גם הממשלה וגם הציבור הישראלי כמעט משחקים באש תוך כדי ניצול של המצוקה הכלכלית־חברתית שאנחנו מוצאים את עצמנו בתוכה.

"קח לדוגמה את נושא הצייתנות. קיבלנו שורה של הנחיות והציבור הישראלי הוכיח בצורה מאוד ברורה – בשיעורים 80% ויותר – שהוא מציית להן. מה זה אומר? שאנחנו חברה חזקה ומגובשת שעובדת בצורה סיסטמטית ונותנת אמון בממשלה שלה או שבעצם משהו פחות טוב? אני מאלו שחושבים שזה מצד אחד בסדר, ומצד שני מעורר דאגה. אני חושב שלציות של הציבור הישראלי כנראה שיש תרומה לשיעור התמותה הנמוך מקורונה שראינו פה בארץ, אבל מצד שני הוא לא מחה לנוכח מהלכים מעוררי דאגה. ראית גם קריאות שהגיעו מהציבור לתת לצה"ל לנהל את המשבר. אותי זה מאוד הטריד אבל לי קשה לומר שחוסנה שהדמוקרטיה הישראלית נמצא בירידה.

"מהסקרים שראיתי בחודש וחצי האחרונים אפשר לראות שאמון הציבור בממשלה וברשויות המקומיות לא ירד. אפילו הציבור הערבי נותן אמון בממשלה וברשויות המקומיות. יותר מאשר הציבור היהודי. אני רואה רמת חוסן סבירה. אני לא מזהה כרגע סימנים למרי אזרחי אלא מצוקה ולחץ על אנשים בסקטורים מסוימים. השכבות המוחלשות מתרחבות לתוך המעמד הבינוני שזו תופעה מדאיגה אבל אני חושב שכרגע אנשים מחכים לראות איך הם יכולים לחיות בסיטואציה הזו ושהתופעות האלו נמצאו בשוליים. כשני־שלישים פלוס מהציבור מביעים אמון בממשלה וזה מעל ומעבר למה שהיה בעבר. מה זה אומר? שיש חוסן או שאין חוסן? אני חושב שמוקדם מדי להגיד".