כ

ל מי ששכח, התעלם או לא התעניין במצב הנפיץ ממילא בדרום תל אביב שהוחרף עם פרוץ מגיפת הקורונה, קיבל ביום שישי שעבר הצצה מעוררת אימה לאנרכיה שעשויה להתפרץ באזור. שוטרים שניסו לפזר התקהלות של מבקשי מקלט צעירים בשוק האופניים הגנובים בשכונה, נתקלו בהתנגדות והחל עימות פיזי. איש מהמתעמתים, משני הצדדים, לא השתמש באמצעי הגנה כמו כפפות ומסיכות.

מוטי כ"ץ שמתגורר בסמוך לתחנה הישנה וחבר בוועד השכונה ובהתארגנויות קהילתיות אחרות ראה את הקטטה מקרוב כשליווה את כתב ynet אסף קמר. לדבריו, "המשטרה עברה שם אולי עשר פעמים לפני שהכתב הגיע ולא עשתה כלום, אבל כשהם ראו שיש תקשורת הם כנראה רצו להראות שיש אכיפה אז הם עצרו וניסו להעיף את הצעירים וזה מה שקרה", הוא אומר.

סיור באזור ביום רביעי בצהריים מראה שהנחיות משרד הבריאות בסך הכל מקוימות בצורה לא רעה. כמו בכל מקום אחר בעולם, נראה שהיחידים שמתעלמים מההנחיות הם צעירים. הבעיה היא שבאזור התחנה המרכזית בתל אביב מתגוררים בעיקר גברים צעירים מקהילות מבקשי המקלט מאריתריאה ומסודן. הם חיים בדלות רבה ובצפיפות שמעודדת הידבקות וכמעט שאינה מאפשרת בידוד יעיל, והם ומרגישים עוינות ודחייה מהקולקטיב הישראלי שכבר עשר שנים מנסה לגרש אותם מפה בכל דרך אפשרית.

גם בימים כתיקונם קשה היה לצפות מקבוצה כזו לסולידריות רבה במיוחד, אבל הימים הללו רחוקים מאוד מלהיות מתוקנים. גל ההדף הכלכלי האדיר של הקורונה מכה במבקשי המקלט בעוצמה רבה בהרבה מכפי שהוא פוגע בכל קבוצה אחרת במדינה.

"אני צופה מצב קטסטרופלי", אומרת שרי בת־עמי היא עובדת סוציאלית שמנהלת את המחלקה הפסיכו־סוציאלית של ארגון הסיוע לפליטים (אס"ף). "אני חוששת שבעוד חודש משפחות שלמות יהפכו לדרי רחוב. לא בודדים – שגם להם כמובן צריך לעזור – אלא ממש משפחות שלמות. יצא לנו כבר להיתקל בבעלי בתים שדווקא עכשיו העלו למבקשי מקלט את שכר הדירה שלהם.

"יהיו מהומות", אומר מוטי כ"ץ שמתגורר בסמוך לתחנה הישנה וחבר בוועד השכונה. "היו כבר שוטרים שאמרו לי שמאפשרים להם לצאת כדי להתאוורר קצת, כדי שלא תהיה התפרצות אלימה. אם באמת אנשים לא יעבדו עכשיו תקופה והכסף המועט שהיה להם ייגמר, תהיה פה פאודה ברחובות"

"דמיין, למשל, משפחה עם ארבעה ילדים וזוג הורים שכרגע לא עובדים. פשוט אין כסף לשלם שכר דירה ולקנות אוכל לשלם חשבונות גז וחשמל ומים. עוד דבר שאין לאוכלוסייה הזו זה ביטוח בריאות. כל עוד הם עובדים, יש להם ביטוח בריאות דרך המעסיק. ברגע שהם לא עובדים אין להם גם ביטוח, וזה הופך אותם ליותר פגיעים".

מוטי כ"ץ מצדו נשמע מודאג מהרגע שבו ההצטברות של כל גורמי הלחץ – המגיפה, המחסור הכלכלי, התסכול והגזענות – יתפוצצו בבת אחת. "בשבוע האחרון למשל אתה רואה שחמארות של האריתראים עובדות כרגיל, פשוט עם תריס שמורידים קצת כדי שייראה סגור מבחוץ. כשהמשטרה מגיעה ואומרת לבעלים לסגור, אתה רואה שמכל חמארה כזאת יוצאים עשרים אנשים ואומרים לשוטרים, 'רק מנקים'. אני מקווה מאוד שיהיו מעצרים של אנשים שיפרו את הסגר, אפריקאים או ישראלים. אבל בטוב זה לא יילך. מה שכן, חשוב להגיד שאריתראים עם משפחות מתנהגים אחרת לגמרי. שם מפחדים מאוד וכולם שומרים על ההוראות. ילד אריתראי אחד אתה לא תראה ברחוב עכשיו".

אז מה יהיה פה כשהמצוקה הכלכלית תחמיר?

"יהיו מהומות. היו כבר שוטרים שאמרו לי שמאפשרים להם לצאת כדי להתאוורר קצת, כדי שלא תהיה התפרצות אלימה. אם באמת אנשים לא יעבדו עכשיו תקופה והכסף המועט שהיה להם ייגמר, תהיה פה פאודה ברחובות".

מסעדות, בתי מלון – הכול נסגר

בישראל חיים כיום כ-30 אלף מהגרי מקלט בוגרים – כמחצית מהם בשכונות נווה שאנן שפירא והתקווה שבדרום תל אביב. מספר זה אינו כולל את ילדיהם – בין 7,000 ל-10,000. איש אינו יודע על כמה ילדים מדובר בדיוק משום שבמשרד הפנים אין קטגוריה שמפרידה בין ילדיהם של מבקשי מקלט לאלו של עובדים זרים. כל האוכלוסייה הזאת שמצבה הסוציו־אקונומי ההתחלתי תמיד היה מהגרועים ביותר, אינה נהנית מאף רשת ביטחון סוציאלית שעומדת לרשות אזרחי המדינה.

"מה שאנחנו רואים עכשיו זה שהאוכלוסייה הזאת נדחקה לגמרי לשוליים", אומרת בת־עמי. "יש בה המון מובטלים ואולי אפילו רוב הקהילה מובטלת כעת. איגוד המסעדנים דיווח השבוע על 10,000 מפוטרים שהם מבקשי מקלט, ואני מעריכה שרבים בהרבה פוטרו משום שהעבודות שזמינות למבקשי מקלט הן בעיקר בתחומי המסעדנות, התחזוקה, הניקיון והמלונות. בעצם כל הענפים שנסגרו.

"זה אומר שבבת אחד חלק גדול מאוד מהקהילה נמצא בבית. אנחנו מדברים על אחוזים מאוד־מאוד גבוהים מהאוכלוסייה. כל האמצעים ששומרים עלינו כישראלים בתוך המצב המאוד מורכב שכולנו מתמודדים איתו בימים הללו פשוט לא זמינים להם. הם לא יכולים לחתום בלשכה.

"גם דרך החיים שלם – הרבה פעמים הם חיים בצפיפות בתוך דירות קטנות – מעלה את הסיכון עבורם. זה אומר שהאפשרות שלהם לבידוד מינימלית או לא קיימת בכלל וזה כבר הופך אותם לאוכלוסייה בסיכון גבוה. במקרה של אימהות חד־הוריות, גם אם העבודה שלהם ממשיכה להתקיים, אין להן אפשרות ללכת ולעבוד כי הן צריכות לשמור על הילדים בבית. יש היום המון ילדים שנמצאים בבית ואין להם גם אפשרות ללמידה מרחוק. זו לא אשמת מערכת החינוך, אלא זה קורה כי פשוט אין להם את האמצעים הדרושים.

"אם יש משפחה עם שלושה ילדים, אתה יכול להיות בטוח שאין להם שלושה מסכים בבית. המשמעות היא שכל האמצעים שהמדינה מספקת לנו האזרחים על מנת להתמודד עם המשבר הזה הם בעצם לא רלוונטיים לאוכלוסייה הזו. מעבר לזה, אני חושבת שהמדיניות לא מונגשת מספיק לאכולוסייה האריתראית. אני חווה לחץ מאוד גדול מהאוכלוסייה. לדעתי אנשים פחות מפחדים מהמחלה ויותר מההשלכות הכלכליות של הקורונה. למשפחות שלא תיכנס להן משכורת בחודש הקרוב וכנראה שגם לא בחודש הבא, ועל פי התחזיות הקשות גם בחודשים הקרובים, פשוט אין רשת תמיכה להיעזר בה".

אז מה יהיה?

"חשוב לי לומר שהמצוקה שלה הקהילה הזאת לא תשפיע רק עליה אלא על כולנו, במיוחד בדרום תל אביב. אני לא מפחדת מביזה. זו לא אוכלוסייה שיש בה אחוזי פשיעה גבוהים יותר מהאוכלוסייה הכללית. לגבי אלימות באופן כללי, אני מודאגת כי אני רואה שכולנו נמצאים בסיר לחץ, אבל לא ספיציפית לגבי האוכלוסייה הזאת. אני דווקא רואה הרבה דוגמאות לעזרה הדדית בתוך הקהילה".

בשגרה, על מנת לעודד עזיבה של מבקשי מקלט – ולצורך הפעלת לחץ כלכלי עליהם – 20% משכרם של מבקשי המקלט מופקד בשנתיים האחרונות בקרן מיוחדת, כאשר מבקש המקלט יכול לקבל את הכספים הללו רק עם עזיבתו את הארץ. את הפיקדון הזה בת־עמי קוראת לשחרר כעת, ונוסף מבהירה כי "צריך לדאוג לביטוח בריאות לבוגרים ולילדים, להקצות משאבים מיוחדים כמו פתיחת מקום לאנשים מהקהילה שצריכים בידוד. חייבים לבנות סוג של מערך סיוע שייתן מענה לכל הצרכים הייחודיים הללו".

185 משפחות ב"רשימת הקורונה"

ברהה טעמה, שמנהל את בית הספר האריתראי הקהילתי בתל אביב, מזהיר בפשטות שבני הקהילה מפחדים מרעב של ממש. "אנחנו שומרים על החוק ועל הוראות משרד הבריאות", הוא אומר. "מהקורונה אנחנו לא מפחדים, עברנו דברים יותר גרועים, אבל בממשלה לא דואגים לנו ואני מרגיש שאף אחד שם כבר לא זוכר בכלל שאנחנו פה. אם יקרה לנו משהו, ההיסטוריה תזכור שישראל לא עזרה לנו. הדבר הראשון שהמדינה צריכה לעשות זה להחזיר לנו את הכסף שהיא לוקחת מאיתנו. זה כסף שלנו, לא של אף אחד אחר! תחשוב על האימהות החד־הוריות. אין להן עבודה. הן נמצאות בבית עם ילדים בלי כסף. הקהילה מנסה לעזור, אבל זה לא מספיק כי אף אחד לא עובד. כולנו אותו הדבר, בבית. גם אם אתה רוצה לעזור אין לך מספיק כלים כדי לעזור".

"מהקורונה אנחנו לא מפחדים, עברנו דברים יותר גרועים, אבל בממשלה לא דואגים לנו ואני מרגיש שאף אחד שם כבר לא זוכר בכלל שאנחנו פה", אומר ברהה טעמה, שמנהל את בית הספר האריתראי הקהילתי בתל אביב. "הדבר הראשון שהמדינה צריכה לעשות זה להחזיר לנו את הכסף שהיא לוקחת מאיתנו"

‍אתה מפחד ממה שיקרה אם המדינה לא תשחרר את כספי הפיקדון?

"אני לא מפחד. הישראלים צריכים לפחד. אתם תפחדו. בן אדם אם אין לו בית ואין לו עבודה, מה הוא יעשה? תהיה לו ברירה? אם לאמא יש ילד ואין לה יכולת לתת לילד שלה לאכול וגם הקהילה לא יכולה לעזור, מה יעשה הילד הזה? הוא לא יעשה כל מה שהוא צריך כדי להביא אוכל?".

בשבוע וחצי האחרון מנסה הפעילה יונית נפתלי לעצור כמעט בגופה את ההידרדרות האפשרית לרעב שטעמה מדבר עליה. השמות והכתובות שנשלחים לטלפון שלה מתרבים בו במהירות, שדומה לקצב זינוק חולי הקורונה – ולא במקרה. "רשימת הקורונה" של נפתלי כללה ביום שלישי 185 משפחות שמקבלים סיוע במזון עקב המשבר. בשעות הבודדות שבין הבוקר לצהריים, נוספו לרשימה 30 שמות וכתובות נוספות. בימים הקרובים יש להניח שהקבוצה – "מזון לנשמה" שמה – תמשיך לגדול במהירות.

"בניגוד אלינו, מבקשי המקלט לא מקבלים דמי אבטלה או הבטחת הכנסה. הם נשארים בלי כלום ברגע שאין עבודה, וזה המצב כרגע", אומרת נפתלי. "התחלנו בשבוע האחרון לקבל עוד ועוד פניות עם בקשות לתמיכה ולעזרה, והקמנו קבוצה של אקטיביסטים כדי לאסוף תרומות ולקנות מזון. אנחנו מסתייעים בעוד עמותה של הצלת מזון שמסייעת לנו במקום אחסון, אז אנחנו גם מקבלים מהם ירקות ולחם ואנחנו מחלקים".

נפתלי אומרת שבשלב הזה מגיעים הארגזים בעיקר למשפחות עם ילדים. "זה לא שיש לך בקהילה הזאת מעמד גבוה ומעמד נמוך. כולם מתחילים במעמד סוציו־אקונומי מאוד נמוך, אבל האימהות החד־הוריות שהרבה פעמים גם גרות אחת עם השנייה נפגעות ראשונות. הן מפרנסות יחידות וברגע שהן מאבדות את העבודה שלהן, אין להן שום שכבת שומן. הבאים בתור מבחינת פגיעות הם אנשים עם בעיות בריאותיות וסוציאליות שונות. החשש הגדול שלי הוא מילדים רעבים שפשוט הולכים ברחוב ומחפשים משהו לאכול ואני רואה את זה כבר. כשאוכלוסיה שלמה רעבה והיא כולה מרוכזת במקום אחד, אז אנשים ייצאו לחפש לעצמם אוכל. אין אפשרות אחרת. בגלל זה צריך פתרון מערכתי.

"אני יודעת שלגופים גדולים כמו העירייה וארגונים אחרים לוקח קצת זמן להתארגן, אז בינתיים אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים ויש התגייסות יפה של אזרחים ישראלים ושל מאפיות שתורמות לחם, אבל זה לא מספיק".

נפתלי אומרת שהיא מתרשמת שמצבם הנפשי של מבקשי המקלט קשה למדי. "הם מאוד מפחדים מהקורונה עצמה. הם פחות מיודעים מאיתנו לגבי ההשפעה של המחלה והם במצוקה מאוד גדולה. אין להם את כל הדברים שיש גם לישראלים העניים ביותר, הם לא יודעים מתי זה הכל ייגמר ובעצם אין להם על מה להסתמך. אלו אנשים שאין להם כרטיסי אשראי. ברגע שנגמר המזומן – פשוט אין לחם מחר. אלו אנשים שממילא חיים מהיד לפה אז היד לא יכולה להביא כלום".

"אני צופה מצב קטסטרופלי", אומרת שרי בת־עמי היא עובדת סוציאלית שמנהלת את המחלקה הפסיכו־סוציאלית של ארגון הסיוע לפליטים (אס"ף). "אני חוששת שבעוד חודש משפחות שלמות יהפכו לדרי רחוב. יצא לנו כבר להיתקל בבעלי בתים שדווקא עכשיו העלו למבקשי מקלט את שכר הדירה שלהם"

האם בעיריית תל אביב מודעים לפצצה שמתקתקת בחצר האחורית שלה? עושה רושם שכן, אבל בתשובה לשאלות האם העירייה נערכת לסייע למבקשי מקלט שידרדרו לחרפת רעב? האם יש תוכנית למציאת פתרונות למשפחות שלמות שעשויות להפוך לדרות רחוב? והאם העירייה פועלת כדי לייצר עבור הקהילה פתרונות בידוד? הפנו אותנו למשרדי הפנים והרווחה.

הפעולות שהעירייה שמחה לדווח עליהן היו בעיקר ברמת ההסברה וכללו אלפי כרזות באנגלית ובטיגרינית עם הנחיות משרד הבריאות; כריזת ההנחיות בשפות האנגלית והטריגרינית והפקת והפצת סרטונים בשפות האנגלית והטיגרינית בקבוצות הווטסאפ של פעילי הקהילה. בנוסף אמרו בעירייה כי פקיחה עורכים סיורים ומפזרים התקהלויות, כי אגפי התברואה שוטפים את האזור "באופן אינטנסיבי" וכי המשטרה סגרה את בתי הבושת בשכונה.

תגובת משרד העבודה והרווחה: "לצד העבודה האינטנסיבית המוטלת על המשרד בימים אלה, משרד העבודה והרווחה פועל בשיתוף עם משרדים נוספים למתן מענים הומניטריים לאוכלוסיית מבקשי המקלט בישראל לאור התפרצות וירוס הקורונה. בימים הקרובים צפויות לצאת הנחיות מפורטות למחלקות לשירותים חברתיים".

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה כי "הנושא נדון בימים אלה. מדובר בחקיקה ומנסים למצוא פתרון, אבל זה לא תלוי רק בנו".

א.ס.ף
072-2513838

אליפלט
https://www.elifelet.org/contact

המוקד
https://hotline.org.il