ג

ל המחאה של השבועות האחרונים, ובראש ובראשונה ההפגנות מול בית ראש הממשלה בכיכר פריז בירושלים, זכה לשורה של תיאורים שנעו בין 'מחאה עממית אותנטית' ל'הפגנות אנרכיסטים' ועד 'פסטיבל בומבמלה', מן הסתם בהתאם לתפיסותיו הפוליטיות של הדובר. הגישה המשטרתית כלפי ההפגנות, לעומת זאת, הרבה יותר קרובה ל'אנרכיסטים' מאשר ל'בומבמלה' והיא בוודאי אינה סלחנית או עדינה.

רשימת הטענות שהועלו כלפי המשטרה ארוכה מאוד ואת חלקה היא הרוויחה ביושר. כך למשל הטענות על הפעלת כוח גם באירועים שלא היה בכך צורך. או לחילופין בכל הנוגע לאוזלת היד מול אלימות אנשי ימין כלפי המפגינים, תופעה שצצה בימים האחרונים ולא טופלה כלל תוך כדי האירוע אלא רק אחריו, וגם זאת רק על רקע לחץ ציבורי מסיבי. חמור אף יותר הוא השימוש הנרחב שנעשה באמצעים שנתפסים על ידי רבים ככלי הרתעה מהשתתפות בהפגנות. למשל איכוני הסלולר של השב"כ (לזיהוי מגע עם חולי קורונה), תיעוד צילומי שהמשטרה מבצעת למשתתפים וכמובן האלימות בעת הפיזור. "אני בלבי עם המפגינים אבל לא אצטרף אליהם אלא אצפה מהבית. לפני שבועיים חששתי להגיע כדי שהשב"כ לא יאתר אותי ויכניס אותי לבידוד. עכשיו אני חוששת שידקרו אותי בלי שהמשטרה תעשה כלום", אומרת לשומרים א' ממרכז הארץ.

מנגד יש למשטרה כתב הגנה נרחב שמתבסס ברובו על מאפייני ההפגנות. כך לרוב לא קודמים לפעולות המחאה מגעים בין המארגנים למשטרה כמתחייב בחוק, אין הסכמות ביחס למספר המפגינים ומקום הכינוס שלהם, לא לגבי צירי התנועה בהם הם יעברו, ואיש אינו מבקש רישיונות עבור הדוברים, השלטים או המוסיקה. זאת ועוד: בהפגנות משתתפים מגוון רחב של ישראלים – משפחות עם ילדים לצד אנרכיסטים מדופלמים, פעילים פוליטיים לצד מי שנפגעו כלכלית מהקורונה. בעת ההפגנות כל קבוצה כזאת מתנהלת אחרת עניין שמקשה מאוד על השליטה המשטרתית בשטח.

"הפגנות כאלה מורכבות במיוחד. העירוב בין משפחות עם ילדים למפגינים שמוכנים להתעמת מקשה מאוד על המשטרה. הפיזור של הקהל הזה מצריך עבודה כירורגית תוך הפעלת שיקול דעת הלוקח בחשבון את כלל הפרמטרים, במיוחד בכל הנוגע לשימוש באמצעים לפיזור הפגנות. זה עניין מאוד מסובך", אומר ל"שומרים" סנ"צ בדימוס נמרוד דניאל, לשעבר קצין בתפקידי חקירות ומודיעין במרחב ירקון, מפקד תחנת גלילות וראש מפלג ביטחוני ופשיעה מאורגנת בלהב 433.

עוד בעיה משמעותית מבחינת המשטרה צפה רק לאחר שההפגנה מתפזרת. "ההפגנות בבלפור מציפות מבחינת הציבור את מה שקורה בסיטואציות כאלה. אם עד כה הפעלת כוח יתר של המשטרה ופגיעות ממכת"זיות היו עניין שעלה בעיקר בתקשורת החרדית, עכשיו מדובר במחאה שמגיעה היישר לעמודים הראשונים של תקשורת המיינסטרים. מחאת בלפור חושפת סוגיות שהיו עד כה נחלתם של מיעוטים מאוד מסויימים", אומרת עו"ד אן סוצ'יו מהאגודה לזכויות האזרח.

"המשטרה תמיד תהיה אשמה", קובע בנחרצות סנ"צ לשעבר ירון קלדס שהיה סגן מפקד מרחב יפתח במחוז תל אביב ומפקד יס"מ יפתח. "אם לא פינתה בזמן והכילה את חסימות הצירים יטענו כלפיה שהיא חלשה. אם תחליט לפזר את המפגינים ייטען כלפיה שהיא לא פועלת נכון ולא כירורגית כלפי המתפרעים. קשה מאוד לצאת מזה טוב".

מודיעין והכנה: סגירת תיק בתמורה למידע

את המחאה של 2011 זוכר סנ"צ בדימוס נמרוד דניאל היטב, הוא היה שם כששירת במרחב ירקון. "העסק היה מסודר, כמו שקורה במרבית ההפגנות. המארגנים מבקשים אישור לקיים את ההפגנה, המשטרה בודקת את הבקשה ומנהלת עם מגישי הבקשה דיאלוג באשר לתנאים. חלק מהפרמטרים שנבדקים נוגעים למיקום ההפגנה – האם הוא מפריע לציבור או מידתי, האם הוא פוגע בחופש התנועה וכו'. פרמטרים אחרים שנבדקים נוגעים לבטיחות, משך ההפגנה ועוד ועוד. במחאה של 2011, אחרי הבדיקות האלה, היינו קובעים ביחד עם המארגנים מהיכן תתחיל התהלוכה והיכן תסתיים ולפעמים המארגנים גם דאגו לסדרנים ע"פ דרישה שהוצבה להם".

מבחינת המשטרה במקרים רבים פניית המארגנים והדיאלוג איתם הם האינדיקציה הראשונה להפגנה וכאן גם מתחילה עבודת איסוף המודיעין. במקרה של גל המחאות הנוכחי, אומר דניאל, המקרה שונה כי לרוב אין מארגנים וההפגנות ספונטניות מה שמחייב את המשטרה להיערכות חד צדדית ובראש ובראשונה לאיסוף מודיעין.

סנ"צ בדימוס נמרוד דניאל: "המשטרה לא יכולה לתת לזה להימשך כל זמן שלמפגינים מתחשק. המוחים אומרים למשטרה אל תפעילו כוח אבל מה אפשר לעשות כשהם מסרבים להוראות?"

"מסתכלים לראות – גם בשטח וגם בפייסבוק, מי מאשר הגעה. מחפשים דמויות בולטות, מזהים את אלה שהשתתפו בפעמים הקודמות ובודקים מה הם עשו אז ומה הם מתכוונים לעשות הפעם", אומר קלדס. איסוף המודיעין לא נגמר שם וממשיך במה שהוא מכנה ה'שיטות המוכרות של פעם': "מוצאים למי יש תיק על גראס, באים אליו ואומרים לו שישתף פעולה והתיקים נגדו ייסגרו. זה תמיד עובד. פעולות כאלה תמיד נעשות בשיתוף ואישור פרקליטות".

לפני ההפגנות האחרונות בבלפור נשמעו טענות של מפגינים לפיהן קיבלו טלפון מהמשטרה ממש לפני שיצאו לירושלים והתבקשו להגיע לחקירה או לחילופין לספק מידע על ההפגנה. "למשטרה אסור לעשות דבר כדי לבלום מפגינים וזה שאנחנו שומעים על כך שוב ושוב, זה לא תקין" אומרת עו"ד סוצ'יו. "בתקופות מחאה של מתנחלים ראינו שהמשטרה עצרה אוטובוסים בדרכם להפגנה וראינו מחזות דומים גם בהפגנות הנכים. אסור שזה יקרה. פניה למפגינים וזימון שלהם בטרם קיום ההפגנה היא מנוגדת לחוק וכך גם שיחות טלפוניות עם מפגינים". איסוף מודיעין לעומת זאת, היא מוסיפה, הוא לגיטימי. "כדאי לדעת אם יש כוונה מצד המפגינים לעשות שימוש בכוח אבל השאלה איך אוספים את המידע".

סנ"צ בדימוס דניאל מוסיף ש"איסוף המודיעין חשוב גם באשר להערכת מסוכנות האירוע והאיומים היכולים להיווצר ממנו, ומעבר לצורך בהערכות מבצעית נכונה, ישנו רצון של המשטרה לדעת האם ישנם גורמים שעלולים להפר את הסדר ולמעשה לתפוס טרמפ על המחאה. רק איסוף מודיעין טוב יכין את המשטרה לטיפול נכון באירוע".

עד כמה מוצלח איסוף המודיעין המשטרתי? לאור תקיפת המפגינים בידי פעילי ימין אפשר להניח שלפחות בהקשר הזה המשטרה לא ידעה ולא נערכה.

הקווים האדומים: מתי ומדוע מחליטה המשטרה להפעיל כוח

הפגנה "מסודרת" היא כאמור הפגנה שאליה מגיעים הצדדים לאחר שהושגו ההסכמות, ניתן הרישיון ויש היכרות מסויימת בין המארגנים לשוטרים שינהלו את האירוע. בהיעדר רישיונות בבלפור הגבולות לא משורטטים מראש והקווים האדומים מעורפלים וחמקמקים.

אל ההפגנות הללו מגיעים השוטרים עם סט פקודות וכללים שאמורים לענות גם על תסריטים מגוונים. "בגדול הדיבור הוא על הכלה, או כמו שאומרים עכשיו במחוז תל אביב, 'איפשור'", מסביר אומר קלדס.

ה'איפשור' הוא בעצם האיזון שלוקח בחשבון רמה מסויימת של חסימת צירי תנועה ומטרדי רעש לתושבים בשם זכות ההפגנה. "השאלה היא של קווים אדומים והם נקבעים על ידי המפקד בשטח לפני ההפגנה. בהפגנות יוצאי אתיופיה לא היתה הרבה הכלה כי מהרגע הראשון היו ונדליזם ואלימות. אלה שני תסריטים שבהם המשטרה מפעילה חזרה כוח ומהר".

המשטרה מגדירה מראש עד לאיזו שעה תתאפשר ההפגנה, האם תאפשר חסימת צירים ומתי יתחיל פינוי. "הבעיה מתחילה כשמגיעה השעה שניתנה למפגינים כשעת הסיום והם לא מקבלים אותה, פה מתחיל שיקול הדעת של המפקד בשטח באשר לפיזור ההפגנה" אומר דניאל. השטח מראה שלפחות בבלפור המשטרה הפגינה אורך רוח, עניין שהרגיז את השר לביטחון פנים אמיר אוחנה שהעיר על כך לצמרת המשטרה. אבל בשלב מסוים, סביב 01:00 ניתנה פקודת פינוי. "וכשיש פקודת פינוי זה לא נחמד. זה לא אלימות אלא שימוש בכוח, חייבים להבין את ההבדל" חשוב לקלדס לחדד.

"כשיש פקודת פינוי זה לא נחמד. זה לא אלימות אלא שימוש בכוח וחייבים להבין את ההבדל" חשוב לקלדס לחדד

צילום: הרתעת מפגינים מהשתתפות או כלי מודיעיני

ברוח התקופה שני הצדדים מגיעים להפגנה כשהם מצוידים באינספור מצלמות. המשטרה נמצאת לכאורה בעמדת נחיתות בשל האיסור ששוטרים ישתמשו במצלמות גוף מתוך הבנה שהן יכולה לצלם רק שני אנשים ומקשות על הבנת האירוע שסביב. "כדי לפתור את זה למשטרה יש 'נוהל מתעדים' שקובע איך מצלמים מפגינים בטווחים שונים. עד כה לא הצלחתי לקבל את הנוהל הזה" אומרת עו"ד סוצ'יו. היא מוסיפה שלצילום המשטרתי יש אפקט מצנן על ההפגנות. "אקטיביסטים חוששים מתיעוד. זה מאוד בעייתי מבחינתם כי פוגע בפרטיות ומרתיע. לצלם אדם שמגיע להפגנה זה כמו לבקש תעודת הזדהות בכניסה".

קלדס מספר כי אכן יש תיעוד ובתום ההפגנה מועבר החומר לתחנת עגינה שאוספת את כל החומר המצולם. אחת השאלות המרכזיות שעולות מאיסוף הוידאו הזה הוא מה נעשה איתו בהמשך. האם צילומי הפגנות נצברים כמאגר מידע? האם המשטרה עושה בזה שימוש אחר – למודיעין למשל?

אחד החששות הגדולים שמביעים כיום ארגוני זכויות אדם הוא השימוש באמצעים טכנולוגיים לזיהוי פנים במהלך הפגנות. הנושא עלה לאחרונה בארצות הברית סביב הפגנות המחאה ובעקבות העיסוק התקשורתי הודיעו אמזון וחברת IBM כי הן מקפיאות את האפשרות שהציעו למשטרות השונות בארה"ב לעשות שימוש במערכות לזיהוי פנים. בישראל מתקיימים פיילוטים שונים בין משטרת ישראל לבין כמה חברות שעוסקות בתחום אך לא ידוע על שימוש שוטף בטכנולוגיה כזאת לא בהפגנות ולא בכלל.

לצד השימוש בתיעוד מסודר כדאי להזכיר שההפגנות מתקיימות בימי מגיפת הקורונה והשב"כ ממשיך עדיין לאכן מכשירי טלפון סלולרי של אנשים שהיו במגע עם חולים מאומתים. החשש מפני איכון והכנסה לבידוד מביא מפגינים רבים לצאת לרחובות כשהם נטולי סלולרי, או במקרים אחרים אף לוותר בשל כך על השתתפות בהפגנה. בתקופה בה חוסר האמון בממסד גובר, רבים חושדים שהמעקב אחריהם ינוצל גם למטרות פחות כשרות.

מדרג הכוח: כדורי גומי לבדואים, גז לאתיופים, מכת"זית לחרדים

כל השוטרים – בדימוס או בשירות פעיל – שהתראיינו לכתבה הזאת ביקשו לא להשתמש במילה 'אלימות' אלא ב'שימוש בכוח'. יש מי שישמעו בהסברים שלהם 'כיבוס' מילולי של הסיטואציה אבל גם עו"ד נועה לוי מהוועד נגד עינויים מספרת שבעבר שם הפרויקט שהיא מנהלת היה 'אלימות שוטרים', אך הוא שונה "כיוון שהבנו שצמד המילים הזה בעייתי ועדיף לומר שאנחנו עוסקים בפרויקט משטרה".

"אלימות זה אסור, שימוש בכוח זה מותר" מחדד קלדס, "דחיפה של מפגינים זה דחיקה לשם פינוי. אם מפגין נותן מכה לשוטר אז שוטר יכול לדחוף בחזרה. גם לשים אזיקים זה להפעיל כוח, ויש עוד הרבה מקרים שמחייבים להפעיל כוח".

מתי מופעל הכוח? קלדס מסביר שמפקד המחוז מחליט מתי ובכמה. "בשלב ראשון דוחקים את המפגינים ואז נותנים זמן – משהו כמו 20 דקות – ואז מתחילים פיזור. הפיזור יכול להיות בידיים, עם אלות, עם פרשים, עם רימוני גז וכמובן גם עם מכת"זית".

את אלות היס"מניקים פגשו בשנים האחרונות בעיקר מפגינים חרדים. רימוני גז לעומת זאת נורו לעבר מפגינים בדואים ובהפגנות של יוצאי אתיופיה. בבלפור כל אלה לא נשלפו והאמצעים לפיזור ההפגנות מוקדו בדחיקות, פרשים ומכת"זיות (ביחס למכת"זית – והפגיעות הקשות שגרמה בעבר למפגינים – ר' בוקסה בסוף הכתבה).

האמנם נתנה המשטרה זמן התפזרות? לפחות לגבי חלק מההפגנות ישנן עדויות על שימוש בטכניקה אחרת. "שמענו עדויות של מפגינים בבלפור", מספרת עורכת הדין לוי, מפרויקט משטרה. "אלה אנשים בלי ניסיון בהפגנות או בפוליטיקה. הם תיארו שהמשטרה דחפה אותם לתא שטח אחד קטן מבלי לתת להם לצאת. זו טקטיקה שניתן לה השם 'קימקום', כשדוחסים לתא שטח קטן הרבה מפגינים, הם משתוללים כתוצאה מכך ואז יש עילה למשטרה לבצע מעצרים".

את אלות היס"מניקים פגשו בשנים האחרונות בעיקר מפגינים חרדים. רימוני גז לעומת זאת נורו לעבר מפגינים בדואים ובהפגנות של יוצאי אתיופיה. בבלפור כל אלה לא נשלפו והאמצעים לפיזור ההפגנות מוקדו בדחיקות, פרשים ומכת"זיות

קלדס עצמו, שבמהלך שנותיו במשטרה דחק במו ידיו אינספור מפגינים, לא מכיר את העדויות הללו אולם הוא חושב שבהפגנות בלפור המשטרה נהגה לא נכון גם אם מסיבות אחרות. "גם אם אתה צודק אתה קודם כל צריך להיות חכם. אי אפשר לצאת לפיזור ולא לתת לאנשים זמן לעזוב את המקום, אי אפשר לתת למכת"זית לירות לעבר מפגינים שמתגודדים בפינת רחוב ואין להם מקום להסתתר בו, זה לא פחות ממחדל".

השורה התחתונה

מספר התשובות לשאלה איך צריכה המשטרה להתמודד עם גל המחאה הנוכחי יהיה כנראה כמספרם של אזרחי מדינת ישראל. כך גם לשאלה האם המשטרה מפעילה כוח מוגזם או כוח סביר.

גם המרואיינים השונים לכתבה הזאת אינם תמימי דעים. "במקרה הנוכחי אני לא הייתי מפזר את ההפגנות כל כך מהר. אנשים כאובים והמניע להפגין רק הולך מתחזק כל הזמן. כשהמשטרה רואה שהגיעה השעה 23:00 היא צריכה לשאול מה יהיה יותר בעייתי – רעש לשכנים או פיזור של 5000 איש כשברור שיהיו נפגעים וזה רק יתדלק את ההפגנה הבאה", מפתיע שוטר לשעבר עם פרשנות לא משטרתית.

סנ"צ בדימוס דניאל פחות סלחן ממנו. "בסיטואציה ששעת הסיום של ההפגנה מגיעה, המפגינים יושבים על צירים, לא מצייתים לחוק ולהוראת המשטרה ומקפחים את חופש התנועה של אזרחים אחרים ניתן להכיל עד שלב מסויים ואז צריך לפנות ולחזור לשגרה. המשטרה לא יכולה לתת לזה להימשך כל זמן שלמפגינים מתחשק. המוחים אומרים למשטרה אל תפעילו כוח אבל מה אפשר לעשות כשהם מסרבים להוראות?

"אחרי שניתנת הוראת פיזור צריך לפעול כירורגית ורק אם זה נתקל בהתנגדות ולא ניתן לפזר את ההפגנה, רק אז לעלות את מדרג התגובה. השימוש בכוח מגיע על מנת להתגבר על התנגדות המוחים מאחר והמשטרה צריכה לבצע את תפקידה".

סוצ'יו מסכימה שתפקיד המשטרה הוא לשמור על הסדר אבל לדבריה המחאות האחרונות מבהירות עד כמה מדיניות ההכלה לא מספקת ועד כמה המשטרה מפעילה כוחות וכללים שונים מול מפגינים שונים. "עד היום חטפו יותר החרדים, הערבים, האתיופים עכשיו כולם פתאום גם שומעים על זה כי זה קורה גם בהפגנות בלפור"

ואילו קלדס היס"מניק לשעבר, שאחיו נפגע מדחיפת שוטר בהפגנה האחרונה שהתקיימה בבלפור, מסכים שבעבר המשטרה הפעילה יותר כוח בהפגנות של מיעוטים את מתעקש שהיום זה כבר לא כך. "ובכל מקרה, צריך לשרטט קווים אדומים אם יש אלימות אין סבלנות, אבל אם אין – אני מעדיף צירי תנועה חסומים אפילו 8 שעות על פני תמונות של מכות בין שוטרים למפגינים".

בתגובה לכתבה העבירה המשטרה את התגובה הלקונית הבאה. "איננו מפרטים אודות שיטות ואמצעים מבצעיים והאחריות על פרסום הדברים היא על המפרסם בלבד. משטרת ישראל תמשיך לפעול לאפשר את חופש הביטוי והמחאה לכל אדם בגבולות החוק, ולפעול נגד הפרות סדר, ונדליזם ואלימות מכל סוג שהיא בניגוד לחוק".