כמה ישראלים יעבדו מהבית אחרי הקורונה?

לפני משבר הקורונה, הפוטנציאל הזה לא מוצה כלל. דו"ח של מרכז טאוב הראה כי ב-2019 עמד היקף העבודה מהבית על 4.4%, כאחוז אחד פחות מהממוצע באיחוד האירופי.

בתקופת הסגר הראשון קפץ היקף העבודה מהבית ל-21%, פחות מחצי מהפונטציאל בתקופה של סגר הדוק.

בתקופת הסגר השני, היקף העבודה מהבית עמד כבר על כ-27%. עלייה מרשימה, אך עדיין רחוק מהפוטנציאל.

לשם השוואה, הנה היקף העבודה מהבית במדינות נבחרות בתקופת הסגר הראשון.

ארה"ב מעניינת להשוואה: היקף העבודה מהבית שם בין הסגר הראשון לסגר השני דווקא ירד, בעוד שבישראל הוא עלה. זה נתון מעודד ביחס לישראל, כיוון שהסגר הראשון היה הדוק יותר.

למה בישראל אין מיצוי של פוטנציאל העבודה מהבית? יכולות להיות לכך כמה סיבות. אחת מהן מופיעה במחקר שפורסם בהארוורד ביזנס ריוויו (צילום מסך: HBR).

כפי שאפשר לראות בגרף, ישראל ממוקמת באזור הממוצע, כיוון שהנגישות הגבוהה לפלטפורמות דיגיטליות מוצלבת עם ציון בינוני-נמוך בגזרת תשתיות האינטרנט.

גם דו"ח של מרכז המחקר של הכנסת מראה עד כמה התשתיות טעונות שיפור.

תוסיפו לזה את הצפיפות היחסית בבתים בישראל (ממוצע של 1.2 חדרים לנפש לעומת בין 1.7 ל-2.6 חדרים לנפש במערב אירופה ובצפון אמריקה), ותקבלו את המשרדים כמפלט של ממש.

כפי שניתן לראות בגרף, בתקופת הסגר השלישי, יותר ישראלים נסעו למקומות העבודה בהשוואה לתקופת הסגר השני, שכללה גם את חגי תשרי.