הודעת צה"ל החודש על פירוק חטיבת רפיח של חמאס סיימה כמה שבועות מתוחים סביב השליטה הישראלית בציר פילדלפי. במוקד הוויכוח, עמדת ראש הממשלה, לפיה אין לצאת מפילדלפי במסגרת עסקה לשחרור חטופים; ומולה עמדת מערכת הביטחון והשר גלנט, לפיה אין הכרח להישאר על הציר ככל שזה עלול לעכב עסקה. לפי פרסומים, צה"ל איתר מתחת לציר תשע מנהרות החוצות למצרים, אולם כולן נאטמו מהצד המצרי לפני המלחמה ולא היו פעילות. בתשובה לפניית שומרים, השיבו במערך דובר צה"ל כי הם לא מתייחסים לנושא.
אבל האם המינהור והברחות בעבר או בעתיד הם אכן ליבת האתגר בציר פילדלפי? נתונים שאסף שומרים ומובאים כאן לראשונה, מראים שחמאס כלל לא נדרש לתת-קרקע כדי להתעצם כלכלית, אזרחית וכמובן צבאית; הוא עשה זאת מעל פני הקרקע ובגלוי, תחת עינה הפקוחה של ישראל, במעבר המכונה "שער סלאח א-דין". בדרך זו עברו סחורות, דלקים וחומרים דו-שימושיים בהיקפים שגדלו והלכו, על חשבון התנועה המפוקחת יותר בגבול בין הרצועה לישראל דרך מעבר כרם שלום. לפי הערכות שונות, רק המיסים שגבה ארגון הטרור על הכנסת הסחורות שהעצימו אותו, הכניסו לקופתו כמיליארד דולרים באותן השנים.
ציר פילדלפי חוצה את הגבול של עזה עם מצרים מהים ועד לנקודת הגבול עם ישראל (מעבר כרם שלום). מאז שנקבע אחרי נסיגת ישראל מסיני, ידע הציר עשורים של הברחות ופעולות טרור. אחד האירועים הזכורים ביותר בישראל אירע בקיץ 2004, כאשר מחבלים שיגרו רקטת RPG לעבר נגמ"ש צה"ל והרגו את כל הלוחמים שהיו בתוכו.
כשלושה חודשים לפני היציאה של ישראל מעזה (ההתנתקות), בנה צה"ל גדר לאורך הציר. בדיווח בגלובס מאותם ימים נכתב כי רוחבה של הרצועה בין 60 ל-100 מטרים, וכי צה"ל שולט בה, "פועל וחושף מנהרות באין מפריע".
בכתבה בכאן 11 החודש, תיאר תת-אלוף (במיל') יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, מה קרה לאחר היציאה מעזה: "ביום שעזבנו את ציר פילדלפי, החומה שהייתה שם נפלה, כמויות עצומות של נשק נכנסו פנימה - מעל הקרקע, לא היה צורך להעביר את הנשק במנהרות יותר".
בתחקיר "זמן אמת" ששודר לפני כארבע שנים, מדגימים מומחי ביטחון כיצד חמאס ניצל את הנסיגה של ישראל מהרצועה כדי לעבור לשלב של ייצור עצמי של אמצעי לחימה, שבעצמו מייתר את הברחות בנשק ומעצים את יכולותיו הצבאיות.
כשנתיים לאחר ההתנתקות השתלט חמאס על רצועת עזה. עניין זה הדאיג את ישראל, אבל עורר חשש גם במצרים. כך, במחקר של INSS נכתב כי השתלטות חמאס הציבה "איומים חדשים… על הביטחון הלאומי המצרי", שכללו מערך מנהרות הברחה וחשש שסיני יהפוך לבסיס של חמאס ושל גורמים סלפיים־ג'יהאדיסטים.
בשנים שעברו מהקמת שלטון חמאס בעזה התפתחה תנועה של גורמי ג'יהאד המזוהים עם דאעש בין סיני לרצועה ולהיפך. מגמה זו הגיעה לשיא דווקא תחת שלטון "האחים המוסלמים" של מוחמד מורסי במצרים: בפיגוע שיצא מעזה נהרגו 12 חיילים מצרים. לפי המחקר ב-INSS, "בעקבות התקרית, עשרות מנהרות נאטמו או הוצפו".
עלייתו של עאבד אל פאתח א-סיסי במצרים הגבירה את הלחץ על חמאס: ניסיונות בלימה אגרסיביים של הברחות כללו הצפות, איטומים, ולבסוף הקמת אזור חיץ בגבול עם עזה, תוך פינוי של מאות תושבים והריסת שכונות שלמות בצד המצרי.
בחורף 2017 מונה יחיא סינוואר לראש חמאס בעזה במקום איסמעיל הנייה. לאורך הגבול עם ישראל סינוואר ידוע כמי שארגו את "צעדות השיבה" לעבר הגדר. בגבול עם מצרים, האסטרטגיה הייתה שונה.
בחורף 2018, חודשים ספורים לאחר שמצרים ניסתה לתווך הסכם אחדות בין חמאס לפת"ח, ומתוך תסכול כלפי יו"ר הרשות אבו מאזן, שהשית לחץ כלכלי על עזה - נפתח מתחת לרדאר מעבר חדש-ישן בגבול, המכונה "שער סלאח א-דין".
לפי מאמר של נרי זילבר במכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, שער סלאח א-דין זה שימש בעבר למעבר הומניטרי של תושבים, ועם פתיחתו המחודשת שימש כמעבר סחורות, לצד או במקום מעבר רפיח. בתמורה הבטיח סינוואר לנתק את הקשר בין חמאס לדאעש בסיני, ובכך לתת שקט למצרים.
זילבר מצטט במאמר דיווח של אל ג'זירה מפיו של השליח הקטארי לאזור, לפיו: "הסחר בין מצרים לחמאס מניב כ-45 מיליון דולרים בחודש, מתוכם כ-15 מיליון עוברים לשירותי הביטחון המצרים וכ-12 מיליון עוברים לחמאס כמיסי מכס". את מידת הפיקוח המצרי אין לדעת. הערכות שהובאו בתחקיר AP מדברות על בין 27-30 מיליון דולרים בחודש.
בנוסף לשאלת הפיקוח, נתוני משרד האו"ם לענייינים הומניטריים (OCHA) מראים עלייה משמעותית של התנועה במעברי סלאח א-דין ורפיח, על חשבון מעבר כרם שלום. התגברות בתנועה בצד המצרי על חשבון הישראלי משמעותה לא רק אפשרות של פיקוח הדוק פחות, אלא בעיקר הגדלה של מקור ההכנסה של חמאס ממיסים, שכן במעבר כרם שלום המיסים נגבים מישראל ומועברים לרשות הפלסטינית ברמאללה.
נתוני 2023-2018 • במיליוני ליטרים
נתוני 2023-2018 • במספר משאיות
נתוני 2023-2018 • במיליוני ליטרים
לסיכום:
תפקידה של ישראל בסיפור הזה אינו ברור. לא ידוע עד כמה המדינה ידעה על הנעשה בדרך סלאח א-דין, עד כמה סמכה על הפיקוח המצרי ועד כמה טיב היחסים עם מצרים שיחק תפקיד. יש לזכור שכאשר סינוואר קיבל את ראשות החמאס בעזה, פרסם הארגון מסמך עקרונות שמנסה ליישב בין הפונדמנטליזם של אמנת חמאס לבין האתגרים שלו כיום.
התנועה הגוברת בשער סלאח א-דין לא הייתה לחלוטין "מתחת לרדאר". ביוני 2021, חודש בלבד לאחר מבצע "שומר החומות" חשף אוהד חמו בחדשות 12, את מעבר הסחורות בשער והגדיר אותה כ"פרוצה לרווחה". בדצמבר 2022, פחות משנה למתקפת ה-7 באוקטובר, חשפה כתבת הערוץ ספיר ליפקין, את הקמתו של אזור סחר חופשי משותף למצרים ולעזה סמוך לשער סלאח א-דין. "ישראל אומנם מכירה את המנגנון הזה מקרוב, אך היכולת שלה לפקח עליו מוגבלת ביותר", נכתב בדיווח, ובהמשך: "לחמאס יש יחידה שלמה שמנהלת את העסק ואחראית על צינור המכס – הכול כדי לעשות קופה מהסחורות שנכנסות ממצרים לעזה".
כל זה קרה ללא הפרעה, מעל הקרקע, בין סבבי לחימה שבכל אחד מהם הובטח לציבור בישראל שחמאס מורתע. עכשיו, כאשר צה"ל שולט בציר פילדלפי, ונוכח הפרסומים על מנהרות חסומות או כאלה שלא חוצות למצרים, נשאלת השאלה עד כמה ישראל תדע להתנהל בתבונה, צבאית ומדינית, מול האתגר שיוצר הגבול בין עזה למצרים ואיך זה משרת את מטרות המלחמה, המתקרבת ליום השנה שלה: מיטוט חמאס והחזרת החטופים.
מקורות (עיבוד שומרים):