ישראל מציינת את שנתה ה-75 באקלים חברתי מתוח. הפילוג הפוליטי שחוצה את המדינה לשני מחנות, הסלים בשנים האחרונות לפלונטר שלטוני, והתגבר בתחילת השנה עם הקמת ממשלת הימין והצגת הרפורמה המשפטית השנויה במחלוקת. עכשיו, ביום העצמאות, נדמה שהחברה הישראלית נמצאת בשיאו של התהליך, עם שיח ציבורי שנשען ברובו על הפער שבין "ישראל הראשונה" ו"ישראל השנייה", האליטה והעמך, הפריבילגים והמוחלשים – והחלוקה הנפוצה ביותר לאחרונה: אזרחים סוג ב', מה שמצביע בהכרח על קיומם של אזרחים סוג א'. 

יש דרכים רבות לעמוד על החלוקה הזו. הדרך המקובלת היום נשענת בעיקר על תחושות – ואין לזלזל בהן. ישראל היא מדינה צעירה יחסית, ופוליטיקת הזהויות, כפי שהיא משתקפת בשיח הציבורי, מבוססת על מטענים היסטוריים מוכרים ולא מאוד רחוקים. על קצה המזלג, מתחים אלה מבוססים על העובדה שישראל בעשורים הראשונים לקיומה הייתה מדינת מהגרים שנאספו אליה יהודים מאירופה (ומאמריקה) ויהודים ממדינות ערב (גיאוגרפית: צפון אפריקה ואסיה). ובמילים אחרות, פחות סטריליות: אשכנזים ומזרחים.

לאורך השנים, וככל שההגדרות היטשטשו בין הדורות, נעשה קשה יותר לעמוד על הפערים ולהגדיר אותם: האוכלוסייה החרדית האשכנזית ללא ספק נמצאת במעמד סוציו-אקונומי נמוך. מצד שני, יש לה כוח פוליטי משמעותי ומוצא אירופי. כדי להגדיר אותה כ"ישראל השנייה" נדרשת הגדרה רחבה מאוד ולעתים שנויה במחלוקת. לאור כל זאת, ונוכח השיח הציבורי בנושא שמגיע לשיא, אנחנו מציעים לקחת את הדיון צעד אחד קדימה עם נקודת מבט חדשה ומורכבת יותר: הון חברתי.

צפו במיקי לוי עם עיקרי התחקיר

להתנתק מ"השד העדתי"     

ברמה האקדמית, המושג "הון חברתי" לקוח מתחום הסוציולוגיה והגדרתו עברה מספר גלגולים. לצורך הדיון הנוכחי, אנחנו מגדירים הון חברתי כסך כל הזכויות שאדם (נשים וגברים כאחת) צבר עד לנקודה הנוכחית בחייהם, ואת המעמד החברתי המשתקף מזכויות אלה. כדי לתת למעמד הזה ייצוג כמותי, בחרנו חמישה פרמטרים המייצגים לדעתנו היבטים בחברה הישראלית: סביבת המגורים שבה גדלתם, הסביבה שבה אתם חיים כיום, השירות הצבאי, השכלה ומקצוע. לאלה הוספנו פרמטר בונוס, שמעניק ניקוד נוסף מ-1 ל-5 על בסיס גורמים נוספים שלא נכללו בפרמטרים האחרים: למשל, ייחוס משפחתי משמעותי, הון ונכסים, פרסום והשפעה ציבורית, והיבטים אחרים.

הניקוד המקסימלי הוא 30 ואפשר לומר בזהירות שככל שמתקרבים למקסימום, כך גובר הסיכוי להגדרה כבעלות או בעלי פריבלגיה מסוימת (מעל 24 נקודות מתוך 30) או אפילו אליטה (מעל 27 נקודות מתוך 30). "זהירות" היא מילת המפתח פה, כיוון שלא מדובר במדע מדויק, ולמעשה לא במדע בכלל. המטרה כאן היא למצוא דרך נוספת להסתכל על המעמדות בישראל, באופן שיהיה מנותק ממוצא, מגדר ואפילו מצב בריאותי. דרך זו מוצעת כתוספת ולא כתחליף, ונועדה לשמש ניסוי מחשבתי – בין אם פרסונלי, ובין אם, כפי שנראה מיד, ברמה הפוליטית. אם בחרתם לבחון את המעמד שלכם דרך הנוסחה שהצענו, אנחנו ממליצים לנסות להשוות בין הניקוד שקיבלתם לבין התחושה האישית שלכם בנוגע למעמד שלכם, בעיקר מול הגדרות כמו "פריבילגים", "אליטות" או "אזרחים סוג ב". אם מתגלה פער, זוהי דרך טובה להבין את המורכבות ולחשוב עליה מחדש.

כל ראש ממשלה הוא אליטה

השיח המעמדי בישראל לא מבוסס אך ורק על המחלוקות הפוליטיות, אבל אפשר לומר שנקודת הרתיחה של החודשים האחרונים בהחלט קשורה בפוליטיקה קשר הדוק. הקישור של הימין עם "ישראל השנייה" קיים זה זמן רב, והשתכלל בימי הממשלה הקודמת, ממשלת בנט-לפיד, שכונתה על-ידי מתנגדיה "ממשלה של צפונבונים" או "ממשלת רעננה-מראענה" (שילוב יצירתי בין "רעננה" כשם-קוד לבנט שעשה הון בהייטק, לבין ח"כ איבתיסאם מראענה ממפלגת העבודה, כדי לעורר אסוציאציה של פוסט-ציונות). כאשר הוכרזה הרפורמה המשפטית – שתומכיה רואים בה כלי לסיום ההגמוניה לשיטתם של בית המשפט העליון – הגיע הקישור בין פוליטיקה למעמד לשיא חדש. 

לאור זאת, החלטנו להחיל את שיטת 30 הנקודות על ממשלת נתניהו הנוכחית ועל ממשלת בנט-לפיד שקדמה לה (ללא שרים בלי תיק, סגני שרים וממלאי מקום), וכן על ראשי ממשלה מ-25 השנים האחרונות. את הניקוד בכל פרמטר קבענו לפי המקורות הזמינים (ראיונות, כתבות פרופיל, אתר הכנסת ומקורות נוספים). 

מטבע הדברים, קביעת הניקוד עבור סביבת המגורים בילדות הייתה המאתגרת ביותר, וייתכנו בה אי-דיוקים. ברוב המקרים הצלחנו לאתר את סביבת המגורים, הן בילדות והן הסביבה הנוכחית. כדי לקבוע את הניקוד השתמשנו בשילוב של מפתח האזורים הסטטיסטיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2015), מחירי נדל"ן באזור ביחס לממוצע, מקורות זמינים נוספים וכמובן דיונים במערכת על כל מקרה לגופו. 

כאן חשוב לציין שוב שלא מדובר במדע מדויק ושבמקרים רבים הופעל שיקול דעת אדיטוריאלי. לא יכולנו, למשל, לתת לראש האופוזיציה לפיד או ליו"ר העבודה מיכאלי ניקוד של 1 מתוך 5 בסעיף "השכלה", אף שככל הידוע השכלתם האקדמית אינה ברורה. זאת, לאור המוניטין האינטלקטואלים של השניים בזכות היותם עיתונאים בכירים ומשפיעים (לפיד הוא גם סופר שקיבל תואר דוקטור לשם כבוד ולפי הדיווחים השלים לימודים לתואר שני). 

מבחינת ראשי הממשלה אין הפתעה גדולה, אבל תמיד טוב לראות את זה במספרים: כולם יכולים להיחשב כ"אליטה", ובמקום הראשון: ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו.

כאשר בחנו את ממוצע הניקוד בשתי הממשלות האחרונות ראינו שאומנם יש פער לטובת ממשלת בנט-לפיד, אבל גם שהפער הזה אינו גדול: בערך נקודה וחצי. 

מבחינת ציונים גבוהים ומעל הממוצע, אין הבדל משמעותי בין שתי הממשלות האחרונות:

הסתכלות על השרות והשרים שקיבלו ציון מתחת לממוצע מעלה נקודה מעניינת: ראשית, בממשלת בנט-לפיד היו קצת יותר שרות ושרים שקיבלו ציון מתחת לממוצע:

ושנית, נראה שלכל ממשלה יש המיעוטים שלה: במקרה של הממשלה הנוכחית, את הניקוד הנמוך ביותר קיבלו שרים (ושרה) המשתייכים למגזר החרדי ולציונות הדתית; ובממשלה הקודמת, את הניקוד הנמוך ביותר קיבלו שרים מהמגזר הערבי ויוצאי העליות מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה. 

המטרה: פרספקטיבה

השורה התחתונה של הניתוח הזה? לא בטוח שיש כזו. כאמור, ברמה הפרסונלית, ואולי גם ברמת השיח הציבורי, אנחנו מציעים את שיטת 30 הנקודות כדרך נוספת, עוד זווית, לבחון את המעמד החברתי של כל אחת ואחד במנותק מהתחושות האישיות, ההיסטוריה והתרבות. ברמה הלאומית, אנחנו סבורים שמבט על הניקוד שמקבלים נבחרי הציבור מאפשר לבחון את החיבור שלהם לקבוצות השונות בחברה הישראלית, במנותק מהרטוריקה. אנחנו כמובן מזמינים את קוראינו לבחון לעומק את הניסוי המחשבתי, להעיר, לתקן לדון ולהתווכח בכל הפלטפורמות הידועות, ומבקשים להשאיר אתכם עם מחשבה אחת: שיח הזהויות הוא דיון שחייב להתקיים כל הזמן בחברה הישראלית; השאלה היא עד כמה הוא צריך לבוא לידי ביטוי בשיח הפוליטי, במדיניות הממשלה או בבחירות – ולמי יש אינטרס שזה יקרה.  

יום עצמאות שמח.‍

תודה לדוב מורל על תרומתו לפרויקט.