ב

–27 בספטמבר 2017 מצאה את עצמה שלומית, פקידה זוטרה במשרד הבריאות, במקום שאליו מעולם לא דמיינה שתגיע: חדרי החקירות של להב 433 בלוד. שלומית נחקרה בחשד שביצעה את עבירת השחיתות הציבורית החמורה ביותר בספר החוקים: קבלת שוחד. כשנשאלה האם ברצונה להתייעץ קודם עם סניגור השיבה החשודה, אם חד־הורית עם מינוס של אלפי שקלים בבנק, בשלילה: "אין לי עורך דין לדבר איתו כרגע. אפשר להתחיל".

לרגע הקשה הזה הגיעה שלומית לאחר 21 שנות עבודה בשירות המזון הארצי – הגוף שאחראי, בין השאר, על מתן אישורים לייבוא מזון לישראל. שלומית היתה הפקידה שהזינה וקלטה למחשב את הבקשות לאישורים ותייקה את הניירות. עבודה פשוטה וטכנית, נטלת סמכות לקבוע האם אישור יינתן או לא. החשד נגדה היה שרפי ניניו, יועץ ליבואנים שעסק בהסדרת האישורים הללו מול משרד הבריאות, שיחד אותה כדי שתזין מהר יותר את הבקשות של לקוחותיו.

ה"שוחד" שדובר עליו במקרה הזה לא היה בדיוק מזוודות מתפקעות מחבילות של שטרות מאה דולר. "רפי מביא לנו יין כל חג", סיפרה שלומית לחוקרים, "ראש השנה ופסח. בט"ו בשבט הביא לנו מארז של פירות יבשים". בשנתיים האחרונות, הוסיפה, הוא הביא בראש השנה ובפסח גם כסף מזומן: 500 שקלים, לפעמים 300. השטרות הונחו במעטפה עליה נכתב "חג שמח" וצוייר סמיילי חביב. החוקר עומרי יונה, שכפי הנראה זיהה את הנקודה הזו כבעלת חשיבות, כתב לעצמו הערה: "הנחקרת מסמנת לי על השולחן עיגול, שתי נקודות וסימן של חיוך". בהמשך החקירה התברר כי אדם נוסף שמייצג יבואנים נהג לבקר במשרדים בחגים. הוא, סיפרה שלומית, בחר לחלק לה ולעובדים אחרים כרטיס מתנה של "גולף" בשווי 250 שקל. לפעמים 200.

על המתנות הצנועות למדי הללו הפקידה סיפרה לחוקרים מיד, אולם היא הכחישה בתוקף כי הן השפיעו על עבודתה: "זה מתנות לחגים...מבחינתי לא השתנה שום דבר, אני לא אקלוט את הבקשות שלו יותר מהר". היועץ ניניו חיזק בחקירתו את גירסתה: "שלומית היא פלס, סרגל. אם אבא שלה היה מבקש ממנה שתעזור לו היא לא היתה עוזרת לו. אצל שולמית לא ניתן לקדם כלום. היא בלוק. היא טיפוס קשה והחיים שלה קשים". לא ידוע על ראיות שסתרו את הדברים.

באותו חודש – ספטמבר 2017 – חקרו אנשי להב 433 חשוד אחר בשוחד, בפרשה אחרת: המפיק ההוליוודי והמיליארדר ארנון מילצ'ן. בניגוד לשלומית לצד מילצ'ן ישב במהלך החקירה פרקליט הצמרת בועז בן־צור. בניגוד לשלומית, שנחשדה בקבלת מארז פירות יבשים וסכומי כסף פעוטים בתמורה להזנה מהירה יותר של בקשות למחשב, החשד במקרה של מילצ'ן היה למתן קבוע של סיגרים ובקבוקי שמפניה בשווי של מאות אלפי שקלים לראש הממשלה תמורת קידום פטור ממס, סיוע בקבלת ויזה מול מזכיר המדינה האמריקאי ועזרה במהלכים עסקיים.

כשמילצ'ן התבשר כי הוא חשוד בשוחד, הוא ניסה לשכנע את החוקרים לרדת מהעניין: "אפשר להוריד את המילה שוחד...אם זה ידלוף זה יהרוס אותי". המילה דלפה כמובן, אבל בסופו של דבר מילצ'ן לא הואשם במאום, ואילו ראש הממשלה הואשם במירמה והפרת אמונים – עבירה קלה בהרבה משוחד שגם העונש בצידה, בדרך כלל, נמוך יותר במידה משמעותית.

גם נגד הפקידה שלומית הוגש כתב אישום, אלא שהיא דווקא כן הואשמה בעבירה החמורה יותר של קבלת שוחד, עבירה שכמעט בכל הרשעה מובילה למאסר בפועל.

מערכת "שומרים" בחנה את המקרה הזה ועוד שורת מקרים מהשנים האחרונות של עובדי ציבור אשר לכאורה קיבלו טובות הנאה מגורמים שטופלו על־ידם במסגרת תפקידם הציבורי – למול המקרה של נתניהו ומילצ'ן. התיקים הללו, שחלקם עלו בדיונים הפנימיים בפרקליטות שבהם התלבטו האם יחסי נתניהו והמיליארדר עולים לכדי יחסי שוחד, מעלים תהיות כבדות משקל: כיצד קובעים בפרקליטות מתי מתן טובות הנאה לעובד ציבור היא שוחד, עבירה שדינה מאסר של עד עשר שנים, ומתי "רק" העבירה הפחותה והמעורפלת של הפרת אמונים? מדוע חלק מעובדי הציבור שמקבלים טובות הנאה עומדים לדין פלילי, ואילו במקרים אחרים המערכת מסתפקת בדין משמעתי או אפילו רק בהערה על "התנהלות בעייתית"? האם, כגירסת הפרקליטות, הכל ענייני ותלוי באיכות הראיות – או שבסיפור הזה מופעלים גם שיקולים אחרים, הקשורים במעמדו של החשוד ובכירותו?

נראה שהבעיה המערכתית שבבסיס העניין היא שההחלטות בנדון אינן מתקבלות על בסיס הנחיות ברורות ומוגדרות. עו"ד אפרת נחמני־בר, שייצגה את הפקידה שלומית, פנתה וביקשה מהפרקליטות לחשוף את הקריטריונים שלפיהם מקבלים שם את ההחלטות הללו. התשובה שקיבלה, היא שקריטריונים כאלה אינם קיימים. "בית המשפט העליון ובתי משפט אחרים", אומרת עו"ד נחמני־בר, "אמרו לא פעם שכאשר אין קריטריונים, זה מהווה כר פורה להתפתחות של שרירות לב. כל אחד עושה מה שנראה לו ומה שבא לו, ואין אחידות". אמנם, במהלך השנים התגבשה פסיקה ענפה בתחום שלכאורה קובעת הגדרות – אולם לא תמיד היא ברורה ואחידה. כך, למשל, ניתן למצוא פסיקה שלפיה ההיקף הכספי של טובות ההנאה איננו רלוונטי, בבחינת "דין פרוטה כדין מאה" – ומנגד פסיקה אחרת שזיכתה משוחד בנימוק שטובות ההנאה שבהן דובר היו בשווי זניח.

הפרקליטות הסתפקה בתגובה לקונית לכתבה הזאת. "כתב האישום בפרשה (הכוונה לתיק 1000) מדבר בעד עצמו. נוכח העובדה שהתיק תלוי ועומד לא נתייחס לגופם של דברים. כל תיק נבחן באופן פרטני על־פי נסיבותיו הספציפיות ועל־פי הראיות שנאספו, הטענות שהועלו ומכלול השיקולים הדרושים לעניין".

רה"מ והפקידה: התיאור השונה של קבלת המתנות

אחד המרכיבים המרכזיים שנדונים בתיקי שוחד הוא שאלת קיומו של קשר סיבתי בין טובות ההנאה לבין פעולותיו של עובד הציבור. החוק מגדיר את השוחד כטובת הנאה שעובד הציבור לוקח "בעד פעולה הקשורה בתפקידו". אלא שההכרעה בשאלה מה ניתן "בעד פעולה" ומה לא, אלסטית למדי. ברוב המכריע של התיקים אין ראיית זהב בדמות הקלטה של המשחד והמשוחד סוגרים עסקה, או "אקדח מעשן" אחר . אין ראיה כזאת גם בתיק 1000 או בתיק של הפקידה שלומית, אולם בכתב האישום של הפקידה האלמונית נכתב כי היא לקחה את טובות ההנאה "בעד פעולות הקשורות בתפקיד זה (תפקידה במשרד הבריאות – א"ר)", ואילו בכתב האישום של נתניהו נכתב כי טובות ההנאה ניתנו לנתניהו "בזיקה לתפקידיו הציבוריים ולמעמדו כראש ממשלת ישראל". עו"ד אלון פורת, שייצג גם הוא את שלומית: "יש כאן מכבסת מילים, פשוט ככה. מה ההבדל בין 'בעד' לבין 'בזיקה'? זאת מין דרך שלהם להבחין בין המקרה של שלומית למקרה של ראש הממשלה באמצעות מילים שונות, אבל העובדות מספרות סיפור אחר: אצל שלומית אין טענה שהיא פעלה לטובת מישהו, ואצל ראש הממשלה נכתב מפורשות שהוא ביצע פעולות לטובת מילצ'ן". בין הפעולות שמפורטות בכתב האישום: סיוע למילצ'ן בעניין הויזה שלו לארצות הברית, פניה לשר האוצר יאיר לפיד בעניין הארכת הפטור ממס שמילצ'ן נהנה ממנו והנחיה למנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר לפעול באופן שסייע למילצ'ן בעסקיו בתחום התקשורת.

זאת לא הנקודה היחידה שבה המקרה של נתניהו מצטייר דווקא כחמור יותר מזה של שלומית. כך, למשל, הפקידה חטאה בכך שלקחה את המתנות שיועץ המזון הביא ביוזמתו למשרד, ואילו אצל נתניהו נטען כי "ככלל" טובות ההנאה ניתנו "במענה לבקשות ואף דרישות" שלו ושל רעייתו.

עו"ד נחמני־בר: "אם משווים את המקרה של הפקידה למה שמיוחס לרה"מ, מגלים שבכל קריטריון התיק של נתניהו הרבה יותר חמור. ללקוחה שלנו מיוחס מתת מינורי של כמה אלפי שקלים, ואצל ראש הממשלה מדובר בסכומי עתק. במקרה שלנו המתנות לחג ניתנו בגלוי ואילו בתיק 1000 נטען שהמתת התקבל תוך שורה של ניסיונות הסתרה ומתווכים. וכמובן המעמד הארגוני: כאן מדובר על עובדת מאוד זוטרה ומנגד מדובר במי שניצב בראש הפירמידה"

עו"ד נחמני־בר: "אם משווים את המקרה של שלומית למה שמיוחס לראש הממשלה, מגלים שבכל קריטריון התיק של נתניהו הרבה יותר חמור, לפי העובדות שהפרקליטות טוענת שיש להן ראיות. ללקוחה שלנו מיוחס מתת מינורי של כמה אלפי שקלים, ואצל ראש הממשלה מדובר בסכומי עתק. במקרה שלנו המתנות לחג ניתנו בגלוי, במשרדי שירות המזון לעיני כל, ואילו בתיק 1000 נטען שהמתת התקבל תוך שורה של ניסיונות הסתרה ומתווכים.וכמובן המעמד הארגוני: כאן מדובר על עובדת מאוד זוטרה שלא מוסמכת להפעיל שיקול דעת, ומנגד מדובר במי שניצב בראש הפירמידה".

מתנות מחברים: רה"מ והמהנדס הואשמו בסעיפים שונים

למול שורת ההיבטים הללו, יש היבט אחד שסייע רבות לראש הממשלה להיחלץ מאישום בשוחד: העובדה הלא שנויה במחלוקת שבינו לבין ארנון מילצ'ן התקיימו יחסי חברות. בפרקליטות מסבירים כי נקודה זו גרמה ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לקבוע כי מתעורר "ספק סביר בייחוס יסוד נפשי של שוחד לראש הממשלה". זאת למרות שעל־פי כתב האישום החברות החלה ב–1999, אולם פינוקי הסיגרים והשמפניות הוורודות החלו לפי כתב האישום רק "בשנת 2003, סמוך לאחר שהנאשם נתניהו חזר לכהן בתפקיד ציבורי".

ראש הממשלה הגן על בחירתו לקבל את טובות ההנאה באמצעות טיעון החברות גם מעל בימת הכנסת. "הרי מותר לפי החוק לקבל מתנות מחברים", אמר בנאום במליאה, "אז מעוותים את החוק – חוק אחד לנתניהו, חוק אחד לכל השאר".

אבל האם באמת "לכל השאר" מאפשרים לקבל מתנות מחברים בלי בעיה? תכירו את סיפורו של ארתור פטחוב, מהנדס בשירות המזון במשרד הבריאות שגם כנגדו הוגש כתב אישום בגין קבלת שוחד מאותו יועץ ליבואנים שהזכרנו בפתח הכתבה, רפי ניניו. לפי כתב האישום פטחוב העניק לניניו טיפול VIP ומנגד קיבל ממנו גם כסף מזומן בסך כ–80 אלף שקל וגם מתנות כגון בקבוקי שמן זית, ארבעה בקבוקי וודקה טראמפ בשווי 600 שקל (אגב, מדובר אכן במותג השייך למנהיג העולם החופשי), מארזי יינות ומטען לטלפון הנייד. מהחקירה עלה כי מהנדס שירות המזון והיועץ ליבואני המזון הפכו בשנים שקדמו למעצרים לחברים טובים אשר בילו יחד בהצגות, מסעדות, נסיעות לחו"ל עם המשפחות ועוד. ניניו סיפר ש"ארתור הוא כמו אח שלי...הייתי בקשר טוב איתו עוד בתחילת הדרך כשבכלל לא היתה לי שם עבודה...כשאבא שלו נפטר הוא קרא לי עוד לפני שהוא סיפר לכל אחד אחר, לרבות אמא שלו". פטחוב סיפר גם הוא על קשר קרוב מאוד. ניניו, אמר, הוא בעצם החבר היחיד שלו: "הוא בן אדם מאוד קרוב לי...הוא נתן לי תמיכה נפשית וחברית...ראיתי אותו אח. אני פותח אליו את ליבי והוא מבין אותי".

הגירסאות הללו לא נסתרו, וגם בכתב האישום נכתב כי בין השניים התקיימו קשרי ידידות אישיים. אלא שהעובדה הזו לא הקלה במאום את התיק ולא מנעה את האישום בשוחד. יצויין כי בניגוד לראש הממשלה, שטוען בעקביות כי בגלל החברות לא נפל פסול כלשהו בכך שקיבל טובות הנאה מחברו איש העסקים – פטחוב וניניו כלל לא נתלו בחברות כהכשר לקבלת המתנות, והסכימו כי הקשר ביניהם היה פסול. סניגורו, עו"ד אייל בסרגליק, טען עם זאת בבית המשפט לאכיפה בררנית אפילו בתוך שירות המזון: עם פטחוב החמירו עד הסוף, כשמנגד עובדים אחרים "אשר פעלו באופן זהה ואף חמור יותר – כלל לא נחקרו".

מעניין שגם בצד של נתניהו מלינים על חוסר הבהירות. מקרה שראש הממשלה אוהב לאזכר הוא זה של אהוד אולמרט, אשר קיבל מחברים – וגם מכאלה שאינם חברים – מתנות. המתנה החביבה עליו כשר וממלא מקום ראש הממשלה היתה עטים. אוסף העטים שצבר לאורך השנים עלה לאולמרט בסעיף אישום בגין דיווח לקוי לכאורה בנושא למבקר המדינה (סעיף ממנו זוכה), אולם היועץ המשפטי לממשלה בזמנו מני מזוז החליט כי העניין אינו ראוי אפילו לחקירה בחשד לשוחד או להפרת אמונים. המשנה שלו, רז נזרי, כתב בהקשר זה: "גם איש ציבור רשאי לקבל מתנות מידידים, ולא כל מתנה מקימה את החשד לקבלת טובת הנאה בלתי כשרה". מדוע המקרה של מילצ'ן שונה? אלן דרשוביץ, הסנגור האמריקאי הבכיר שהופיע לא פעם בתקשורת כמליץ יושר של נתניהו, טען שההיקף הכספי אינו יכול להתקבל כהסבר לגיטימי: "אם אתה מעוניין להפוך פעולה מעין זו (קבלת הסיגרים והשמפניות – א"ר) לפשע, אז שהכנסת תגיד 'כל דבר עד 10,000 שקל זה בסדר, אבל 10,001 שקל זה לא בסדר'. אסור שיהיה חוק שמשאיר את זה לתביעה להחליט כמה זה 'יותר מדי'. זה נותן להם יותר מדי מקום לשיקול דעת".

690 אלף שקל לעומת 3000: כמה כסף זה שוחד?

היקף טובות ההנאה במקרה של מילצ'ן וג'יימס פאקר, על־פי כתב האישום שהוגש נגד נתניהו, הוא 690 אלף שקל. נתניהו ותומכיו עמלו רבות בזירה התקשורתית־ציבורית כדי להציג זאת כעניין של מה בכך, בין היתר באמצעות שימוש בטרמינולוגיה מקטינה. כשם שהארוחות ששרה נתניהו הזמינה ממסעדות הפכו ל"חמגשיות" ואין סוף כתבות ואייטמים באתר וואלה הפכו ל"שתיים וחצי כתבות", כך הפכו הסיגרים היוקרתיים שרכש ארנון מילצ'ן ל"סיגריות". הרב הבכיר אלי סדן אמר לראש הממשלה במפגש תמיכה כי זו שערורייה "להגיד שיש בעיה שקיבלת סיגריה", ויושב הקואליציה דוד אמסלם הסביר ש"מלך בישראל לא מורידים על פרשת סיגריות".

במציאות בנימין נתניהו אכן לא נחקר על קבלת סיגריות, אבל הפקידה אתי אמיר, לעומת זאת, דווקא כן.

אמיר עבדה בסניף של בנק דואר בנתניה מאז שהיתה בת עשרים. זאב ברנד, רואה חשבון שנהג לפקוד את הדלפק שלה במשך שנים ארוכות, התברר לימים כנוכל שרימה את לקוחותיו. כשהמשטרה חקרה אותו, עלה החשד שאמיר סייעה לו לעשות זאת בפעולות פקידותיות הנוגעות להפקדת צ'קים. היא זומנה לחקירה, ומיד הושעתה מעבודתה.

בסופו של דבר אמנם לא הוכח כי אמיר היתה מודעת לתרמית, או שהיה קשר בין פעולותיה בתפקיד לבין טובות הנאה שקיבלה, אולם היא הואשמה בקבלת שוחד מברנד, בין היתר בדמות קופסאות סיגריות. בניגוד לראש הממשלה, הפקידה אמיר דווקא החזירה למיטיבה את הכסף על הסיגריות אבל היו שתי קופסאות, בעלות של 35 שקלים כל אחת, שעליהן לא שילמה. בפרקליטות התעקשו שמדובר בשוחד.

מלבד הסיגריות העניק לה ברנד 2,000 שקל במזומן כדי לממן את השתתפות בנה במסע של בית הספר לפולין (בעדותה הסבירה: "לא רציתי שהוא יהיה חריג שכל החברים שלו נוסעים ולהגיד לבן שלי שאין לי כסף"), תווי קניה בשווי 750 שקלים, ושני בשמים לא יוקרתיים בעליל בעלות של 60 שקלים כל אחד.

עו"ד נעמי שטיינפלד: "השווי של כל רכיבי המתת בתיק הזה לא עולה על 3,000 שקלים. בית המשפט קבע שאפילו חוקרי המשטרה לא ייחסו למתנות האמורות את מה שייחסה להן הפרקליטות, ושאין קשר סיבתי בין המתנות לבין הפעולה שביצעה. היא גם לא קיבלה שום הבטחה כי תקבל משהו בעתיד"

"השווי של כל רכיבי המתת בתיק הזה לא עולה על 3,000 שקלים", אומרת הסנגורית של אמיר, עו"ד נעמי שטיינפלד, "כשהחלק העיקרי מורכב מתרומה לטובת מסע לפולין של בנה. בית המשפט קבע שאפילו חוקרי המשטרה לא ייחסו למתנות האמורות את מה שייחסה להן הפרקליטות, ושאין קשר סיבתי בין המתנות לבין הפעולה שביצעה. היא גם לא קיבלה שום הבטחה כי תקבל משהו בעתיד".

בית משפט השלום לא התחבר לרטוריקה של הפרקליטות וזיכה את אמיר, בין השאר בנימוק כי לא הוכחה מודעותה לקשר בין המתנות לבין פעולותיה כפקידה, וכן בגלל היותן של המתנות "פחותות ערך". התנהלותה של אמיר, נכתב בפסק הדין, "היתה אולי פגומה", אולם "היא לא עלתה כדי התנהגות פלילית, ודאי לא כדי קבלת שוחד".

בפרקליטות החליטו לא לוותר ולהילחם בשחיתות של פקידת הדואר עד הסוף. בערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי הסבירו כי "לא גובה ההטבה הוא שקובע, אלא ההנאה הגלומה במתת מן הבחינה האובייקטיבית. בנסיבות העניין, מדובר בסכומים גבוהים".

אין צורך להגן על קבלת המתנות מצד הפקידה אולם היחס המאוד קשוח ונטול ההנחות שקיבלה אמיר, אלמנה קשת יום ואם חד־הורית לנכה צה"ל, צורם לא מעט על רקע ההחלטה להסיר את עננת השוחד מעל יחסי נתניהו־מילצ'ן.

הרבה לפני שמנדלבליט קיבל את ההחלטה הזו, מחה נציג הפרקליטות בבית המשפט על הניסיון להציג את המתנות הללו לפקידת דואר כמשהו "קטן ושולי". עו"ד טל תבור הסביר כי "החוק לא מבדיל בין סוג עובד הציבור. יש עובדי ציבור שהם שרים, ויש עובדי ציבור שהם פקידים...מה יותר חמור מטוהר המידות? מה תופעה יותר חמורה מאשר שר או חבר כנסת שסרח? לא מדובר פה במקרה איזוטרי שהפרקליטות נטפלת לעובדת ציבור מסכנה". עוד טען כי מדובר בשוחד אפילו אם תתקבל טענתה של הפקידה כי לא ביצעה בתמורה שום פעולה חריגה – שכן "עבירת השוחד מתחילה ונגמרת ברגע שמוגשת מעטפה או מוגשים 750 שקל...כאשר מוחלפות מתנות או אזרח נותן לעובד ציבור כסף, אז יש חזקה שעובד הציבור לקח את הכסף בגלל תפקידו".

שופטי המחוזי הסכימו. בעוד שמנדלבליט קבע כי סיגרים ושמפניות במאות אלפי שקלים אינם בהכרח שוחד, כתב השופט שמואל בורנשטיין את הדברים הבלתי מתפשרים הבאים: "אינני סבור כי ניתן שלא לראות בבשמים, תווי שי לחג ובוודאי שלא במעטפה שבה סכום במזומן של 2,000 ₪ – כאובייקט לשוחד...בכל הנוגע לאיסור נטילת טובות הנאה, על עובדי הציבור להקפיד קלה כחמורה, ואין כל מקום לערוך אבחנה בין בושם זול ובין בושם יקר...על עובדי הציבור להפנים כי קבלת טובת הנאה כלשהי מאת מי שנזקק לשירותם היא התנהלות בלתי ראויה, שכן היא פוגעת בטוהר השירות והשורות ובאמון הציבור בעובדי הציבור ובמערכת הציבורית בכללותה...על המסר שייצא מבית המשפט להיות נהיר וברור...אין להשלים עם מנהג לפיו עובדי ציבור יקבלו מתנות שכאלו כדבר שבשגרה...אין להעלות על הדעת כי עובדת דואר במעמדה אינה ערה לכך כי חל עליה איסור לקבל מתנות מהסוג שקיבלה, שאינן קלות ערך וזניחות כל עיקר".

לא זאת בלבד: השופט קבע כי למרות שאמיר החזירה למשחד שלה כמעט את כל הכסף על הסיגריות שרכש עבורה – הסיגריות הללו נותרו בגדר טובת הנאה. מדוע? מכיוון שברנד קנה לה את הסיגריות בדיוטי פרי, שם המחירים זולים בהרבה – ובכך העניק לפקידה "סיוע והקלה בהשגת הנחה".

הסאגה של פקידת הדואר מנתניה נמשכת כבר שנים ארוכות, וטרם הסתיימה. התיק הוחזר לבית משפט השלום לשם קביעת עונשה. השופט התרשם ממצבה האישי הקשה (על דוכן העדים נשנקה אמיר מדמעות וסיפרה על עוני גדול ואיסוף בקבוקים כדי לשרוד), גזר עליה עבודות שירות בלבד ואף הסכים לפעולה נדירה אך אפשרית מבחינה משפטית – ונמנע מהרשעה. אלא שאז, כחודש לאחר הכרת מנדלבליט בתיק 1000 – הגישה הפרקליטות ערעור נוסף בנימוק שלא סביר לבטל הרשעה כשמדובר בעבירה חמורה כמו שוחד. "עבירות שוחד שנעברות בקרב פקידים זוטרים", נימקו בערעור, "כמעט תמיד יתמצו בטובות הנאה בגובה נמוך, וזאת מתוקף מעמדם ומתוקף מידת השפעתם. מאידך, הנזק שיכול להיגרם לאמון הציבור מפעילותם הוא אדיר שכן הם אשר נמצאים במגע יומיומי עם האזרח. הם השתקפות פניו של השירות הציבורי".

איך משפיע "פרצופה של המדינה" על אישום?

גם במקרה של עמרם קבילו, לשעבר ראש ענף תעסוקה במינהל האזרחי, קשה שלא לחוש אי נוחות לנוכח הפער בין הרטוריקה חוצבת הלהבות של הפרקליטות בעניינו – לבין הטיפול בתיק 1000.

ב–2010 הוגש נגד קבילו כתב אישום בגין קבלת שוחד, שתיאר כיצד קבלנים שונים שלהם הנפיק אישורים להעסקת עובדים פלסטינים, פינקו אותו בדרכים שונות: אחד נתן 500 שקל, שני היה נדיב יותר ונתן 1,500, שלישי שלח לו הביתה פירות וירקות טריים ורביעי רכש עבור קבילו חולצה וגם מכנסיים. בסך הכול נטען כי קיבל משמונה קבלנים ועוד שלושה פלסטינים טובות הנאה בשווי כולל של כמה אלפי שקלים בודדים.

קבילו טען שקבלת הכספים והמתנות לא גרמה לו להעניק אישורים בצורה פסולה, אולם הביע חרטה על מעשיו. שירות המבחן התרשם מכך ומהעובדה שמדובר באדם שהתנדב למען נזקקים ונוער בסיכון, והמליץ להסתפק בעניינו בעונש של עבודות שירות. אלא שבפרקליטות החליטו שבתיק הזה חייבים להחמיר – אפילו אם לא מוכיחים כי קבילו נתן תמורה כלשהי למשחדיו. "גם אם שיקול דעתו בהנפקת אישורי העבודה לא נבע מההטבות שקיבל", הסבירה בבית המשפט נציגת הפרקליטות, "נפגע כאן הערך".

אין ספק שהמקרה של קבילו מלמד על פגם ערכי חמור, למרות שדובר בסכומי כסף קטנים. מינהל תקין אינו יכול להכיל מצב שבו בכיר במינהל האזרחי מקבל צ'ופרים כספיים מאנשים הזקוקים לאישורים שלו כדי להתפרנס. אבל איך זה מסתדר עם האישומים הקלים יותר נגד ראש הממשלה? שימו לב בהקשר זה לנימוקיה של נציגת הפרקליטות, מדוע יש להחמיר בעונשו של קבילו: "התפקיד שמילא הנאשם ייצג את פרצופה של המדינה כלפי אזרחי ישראל וכלפי מי שאינם אזרחי ישראל. קבלת שוחד בתפקיד כזה, מהווה תמצית של השחיתות השלטונית...לא יעלה על הדעת שעובד ציבור בתפקידו הבכיר יקבל טובות הנאה מאנשים שפרנסתם תלויה באישורים, וזאת כשהוא מבצע את תפקידו ומקבל משכורת נכבדה ממדינת ישראל". התנהגותו של קבילו, הוסיפה, "מעידה על נהנתנות, ולכך יש חומרה מיוחדת". בהקשר זה כדאי אולי להזכיר כי זמן קצר לאחר שנפתחו החקירות נגד נתניהו גרס פירסום של העיתונאי יואב יצחק כי מנדלבליט אמר בשיחות סגורות כי ראש הממשלה "אמנם נהנתן, אך הוא אינו עבריין".

בית המשפט המחוזי גזר על קבילו שמונה חודשי מאסר אבל בפרקליטות לא הסתפקו אפילו בזה, וטרחו לערער לבית המשפט העליון בדרישה לעונש חמור עוד יותר. השופט יצחק עמית הסכים, בין השאר בנימוק שקבילו "נשא בתפקיד רגיש ובכיר". לפי שופט העליון, "גם אם לא יזם את מתן השוחד וזה לא השפיע על החלטותיו לגופן, וגם אם קיבל את ארגזי הירקות לצרכי צדקה (כך טען קבילו והטענה לא נסתרה – א"ר), אין בכך כדי להקהות את חומרת המעשים". נזכיר כי במקרה של נתניהו נטען בכתב האישום כי בחלק מהמקרים ניתנו טובות ההנאה בעקבות דרישתו האקטיבית, ומפורטות פעולות שנתניהו ביצע "לטובת מילצ'ן". כמו כן, לא הועלתה טענה כי הסיגרים והשמפניות שנשלחו למעון בבלפור הועברו על־ידי ראש הממשלה לצדקה.

חזרה לקבילו: "אמנם אין מדובר בסכומים נכבדים במיוחד", כתב השופט עמית, "...אך ברי כי אין מדובר ב'מתנות בין ידידים' כפי שטען הסנגור במרומז". הוא שלח את קבילו לשנה וחצי מאחורי סורג ובריח.

מצד שני: את מי בכלל לא מעמידים לדין?

למול אלה שטובות ההנאה שקיבלו נחשבו לשוחד, ישנם מי שכלל לא הועמדו לדין פלילי, אפילו לא בגין הפרת אמונים כמו ראש הממשלה. למשל המקרה המתוקשר של פרקליטת מחוז תל־אביב לשעבר רות דוד, ועורך הדין רונאל פישר.

תזכורת: דוד נחקרה בין השאר על כך שקיבלה מפישר, עימו רקמה מערכת יחסים אישית קרובה, מתנות שונות: שני עטי "מונט בלאן" בשווי משוער של 2,500 שקל, עציצי סחלב וזרי ופרחים בשווי מוערך של מאות עד אלפי שקלים (נחקר גם חשד כי פישר נתן לדוד גם שעון בשווי אלפי שקלים, אולם לא נמצאה לכך הוכחה חד־משמעית). לאביחי מנדלבליט היתה ביקורת על כך: התנהלותה של דוד, כתב, היתה "בעייתית ואינה עולה בקנה אחד עם נורמות ההתנהגות המצופות מפרקליט בפרקליטות המדינה, לא כל שכן בדרגה כה בכירה. קיימת בעייתיות בכך שפרקליט מחוז מקבל מתנות בשווי אלפי שקלים מסניגור המייצג לקוחות בתיקים המתנהלים מול פרקליטות המחוז בה הוא מכהן...במיוחד עת פרקליטים במחוז עדים לחברות אמיצה זו הכוללת הענקת מתנות". למרות זאת הוחלט לסגור את התיק נגדה, בנימוק ש"לא כל התנהגות שהינה בעייתית מבחינה אתית או משמעתית היא התנהגות המגבשת עבירה פלילית". פרקליטה של פקידה זוטרה במשרד הבריאות שהועמדה לדין על שוחד, עורך הדין יוגב נרקיס, טען בבית המשפט כי עשור הופלתה לרעה כשהוחלט להאשימה בשוחד, למרות שבמקרה שלה – בדומה למקרה של רות דוד – הפרקליטות לא הצליחה להוכיח כי היא נהגה במשוא פנים לטובת הגורמים שהיטיבו איתה.

באופן מעניין, גם ראש הממשלה השתמש במקרה של רות דוד כדי לטעון לאכיפה בררנית. זה קרה בנובמבר האחרון, בערב שבו הודיע מנדלבליט על הגשת כתב האישום נגדו. נתניהו התייצב מול המצלמות, תקף בחריפות את מערכת אכיפת החוק ואז הביא את דוד כדוגמא: "כשמטייחים וסוגרים את התיק החמור של פרקליטת המחוז רות דוד, שקיבלה מתנות בתמורה להתערבות בתיקים, אלה אינן סתם תקלות. זו שיטה, זה תהליך מזוהם, וחייבים לשים לזה סוף". יצויין כי הקביעה של נתניהו כי דוד "קיבלה מתנות בתמורה להתערבות בתיקים" אינה מבוססת: החקירה לא הצליחה לקבוע מתי בדיוק נתן רונאל פישר את המתנות לדוד. בפרקליטות טוענים כי סביר יותר שמדובר היה בתקופה שבה היא לא התערבה בתיקים של לקוחות שיוצגו על־ידו.

עו"ד אלון פורת: "יש כאן מכבסת מילים, פשוט ככה. מה ההבדל בין 'בעד' בתיק של הלקוחה שלנו לבין 'בזיקה' בתיק 1000? זאת מין דרך שלהם להבחין בין המקרה של שלומית למקרה של ראש הממשלה באמצעות מילים שונות. אבל העובדות מספרות סיפור אחר: אצל שלומית אין טענה שהיא פעלה לטובת מישהו, ואצל ראש הממשלה נכתב מפורשות שהוא ביצע פעולות לטובת מילצ'ן"

במקרה של זאב שריג, לא היתה מחלוקת על כך שעובד הציבור קיבל טובות הנאה משמעותיות מהחברות העסקיות שהיו תחת פיקוחו השוטף. שריג שימש כמנהל נמל התעופה בן גוריון בשנים 2004 עד 2010. כעובד בכיר ברשות שדות התעופה נהנה שריג ממשכורת נאה ומטיסות על חשבון הרשות, אולם בכל זאת הפריעה לו בעיה קטנה: כרטיסי החינם שהוקצו לו היו רק למחלקת תיירים. הפתרון שמצא, היה לפנות לחברות התעופה שהיו תחת פיקוחו ואשר נזקקו לשירותיו כמנהל נתב"ג, ולבקש שישדרגו אותו בחינם. בחברות נענו בקלות לבקשתו של האחראי עליהן. שמונה פעמים איפשרו לו לטוס במחלקת עסקים או במחלקה הראשונה ללא תוספת עלות. בחלק מהמקרים הסכימו להעניק את הפינוק היוקרתי גם לאשתו. בסך הכל הסתכם שווי השדרוגים הללו ב–5,800 דולר. חקירה פלילית נפתחה, אולם עד מהרה נסגרה והומרה בתביעה משמעתית על הפרת כללי האתיקה של עובדי המדינה. בית הדין גזר עליו עונש של נזיפה והפקעת משכורת, לאחר שסניגורו הסביר כי "מעשיו אינם מאופיינים ביסוד של ניצול המעמד במודע אלא בהתרשלות". איך מקבלים שדרוג למחלקה ראשונה לא באמצעות "ניצול המעמד" אלא בגלל "התרשלות"? שאלה טובה.

גם מגבריאל שרביט, לשעבר ראש מערכת חשמל ותשתיות במשרד הביטחון, נחסכו הכאב והצער הכרוכים בכתב אישום פלילי. שרביט קיבל מקבלנים שהיו תחת פיקוחו טובות הנאה בשווי אלפי שקלים – חבילות שי לחג, ארוחות במסעדות וגם חוות דעת מקצועיות שנזקק להן בחייו הפרטיים, וניתנו לו חינם אין כסף. המשטרה פתחה כנגדו בחקירה, אולם גם כאן נסגר העניין לבסוף בבית דין משמעתי. חבר הכנסת לשעבר יואל חסון, ידיד, העיד בבית הדין ואמר ש"למעשיו לא היה כל אופי פלילי פסול". שרביט עצמו אמר שהוא "מצר על מעשיו". הוא לא טען כי קיבל את טובות ההנאה בגלל התרשלות, אלא שמעשיו נעשו "מתוך תמימות ולא לקידומה של שחיתות".

לכל אחד מהמקרים שתוארו כאן נלווים כמובן שלל נסיבות ספציפיות ופרטים שונים שיש בהם כדי להשפיע על התמונה הכוללת ועל מידת החומרה של המעשים. ואולם, אין ספק שהגבולות שמפרידים בין עבירת שוחד לעבירות פליליות קלות יותר או עבירות משמעתיות־אתיות בלבד – אמורפיים למדי. לראיה, פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן ופרקליטת מחוז תל־אביב לשעבר ליאת בן ארי סברו, בניגוד ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, כי בגין יחסיו עם מילצ'ן יש להאשים את נתניהו בקבלת שוחד.

כשבעלי תפקיד בכירים שקיבלו טובות הנאה בהיקפים ניכרים זוכים ליחס מקל לעומת עובדים זוטרים שמואשמים בשוחד בגלל טובות הנאה שוליות – ולא בהכרח רק בגלל פערים באיכות הראיות – התוצאה שמתקבלת דוקרת את העין ומלמדת על חשש ממשי לנקיטת "איפה ואיפה".

חלק מהתיקים שהוזכרו בכתבה הועלו בדיונים הפנימיים שנערכו בפרקליטות טרם ההכרעה בתיקי נתניהו. למשל, התיק של פקידת הדואר אמיר. באחד מכתבי הטענות שהגישה לבית המשפט כתבה פרקליטתה, עו"ד שטיינפלד, על הצטיירותה של "תמונה קשה, שבתיק קטן זה של פקידה בבנק הדואר בנתניה עוקבים מקרוב היועץ המשפטי ופרקליט המדינה. התחושה קשה שכן מראית פני הצדק אבדה...אין הדעת סובלת כי המדינה מבקשת לקבוע הלכות ותקדימים בעניין עבירת השוחד על גבה של פקידת בנק הדואר מנתניה, מסכנה ומוכת גורל, תוך התעמרות חסרת פשרות". בשיחה עם "שומרים" אומרת עו"ד שטיינפלד: "נראה שבמערכת רצו להראות שאם החמירו עם פקידה קטנה מנתניה ומיצו איתה כך את הדין, הרי שלא צריך להקל עם אחרים. ההרשעה בתיק זה היתה חשובה להם, כי באווירה הציבורית אותו זמן זה היה בעייתי שתיק שוחד יסתיים בזיכוי".

במקרה של שלומית, אותה פקידה ממשרד הבריאות שהואשמה בקבלת שוחד – דווקא הוחלט לבסוף – אחרי שתיק 1000 צומצם להפרת אמונים – לתקן את כתב האישום. סעיף השוחד בוטל, שלומית הודתה במסגרת הסדר טיעון בעבירה של הפרת אמונים ובקרוב אמור להיגזר עונשה – כאשר הפרקליטות התחייבה שלא לדרוש עונש מאסר בפועל. "הבהרנו לפרקליטות שהיא לא תודה בשום אופן בקבלת שוחד", מספרת עו"ד נחמני־בר, "ואם צריך ננהל הליך הוכחות ונגיע עד לבית המשפט העליון. אני לא יודעת להגיד במקום הפרקליטות מה היו השיקולים שלה, אבל עובדה שהם מצאו לנכון להגיע איתנו לעסקה. ברמה הכללית, כמי שעוסקת בנושא אני שמה לב שפעמים רבות מתקבלות החלטות שרירותיות, ובניגוד למה שהיה צריך להיות מבחינה מוסרית. כשמטפלים בתיק של דמות בכירה מאוד נזהרים ומפעילים שיקולים לא בהכרח ענייניים, בעוד שאצל עובדים זוטרים מתנהגים אחרת לחלוטין. התוצאה מאוד מקוממת".